Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 401

יקבל נמי על נפשית נשיאנו דוד תן דבאם חס ושלום תתפטר נאשיר. דא פלנו נדוניא דין לבית (lies [האך[ךה plene בלא ולד האד . . . (א 1,2 . . . ארץ ישראל1) ובמימרא (lies אבו ה א במג ה נא רבני (ך־בני. Es scheint also, dass in Babylonien ein anderer Brancb war3) nnd dass man in Palästina in ähnlichen Fällen (siehe oben) auf Oompromisse einzugehen pflegte, indem man sich mit der Hälfte der Mitgift begnügte. *) Vgl. die ״jerusalemische Kethuba*‘ ("״כתובה ירושלמית) bei Berliner שדיר מעיר S. 1 (קבץ על יד IX), eine Kethuba, die sicher dem 10• Jahrhundert (vielleicht noch früher) angehört; dort heisst es: זבך הותנו ביניהם שאם »זר המקים ליתן להם בביש הם יירשו אותם ואם נפטרת זאת פלגי, קודש לז ז פלו׳ בלא בנים יהיה פל1׳ זה בעלה גומל מכל בז ה שהביאה בביתו מהצד, והשאר י ה ז 1 ר ליורשי אביד. Vgl. noch בשר על נבי נהלים t)ahr~ buch V hebr. Abt. S. 62, 4: אדם שנשא אשה וכתב בכתובתה שאש מתה האשה תהילה יהא מה שהכניסה לו בכתובתה הוזר לבית אביה . . # אלו התנאים קיימי; הם . .. 2) JQR XIII 220-221. 8) Jedoch, wie es scheint, nicht zu Gunsten des Vaterhauses. Der Brauch hat sich somit in Babylonien im Laufe der Zeit geändert.