Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 224

1:06 Seine in N i e d e r o h n h e i m a. 1755 gehaltenen Reden sind handschriftlich erhalten 1). Bezüglich Erteilung von Approbationen für Druckwerke hatte R. Josef Steinhart es sich zur Regel gemacht, diese zu verweigern, wenn es sich um Bücher handelte, die zu Entscheidüngen in praktisch-religiösen Fragen (״Paskenen״) benützt werden könnten * 2); wo dieses nicht der Fall war, zeigte er sich für diesen Zweck sehr zugänglich 3). Im Sommer 1768 erkrankte R. Josef Steinhart gefährlich; es wurden Gebete für ihn verrichtet. Die Genesung scheint zwar bald eingetreten zu sein, aber er musste sich auf Rat des Arztes noch Schonung auferlegen 4 5)- Es war ihm durch die Gnade Gottes vergönnt, noch acht Jahre seine segensreiche Tätigkeit fortzusetzen, bis er Dienstagnacht, den 21. Ab (7. August) 1776 in hohem Lebensalterö) ins Jenseits abberufen wurde 6). Sechs Rabbinatsassessoren hielten Trauerreden bei der Beerdigung und in beiden Synagogen* In Pressburg und wird von ihm in חתם סופד או״ח No. 143 als ד,אברך תלמידי החדין* angesprochen; vgl. auch das. יו״ד No. 16 u. a. Auch R. Schalom wird In שו״ת חתם סופד erwähnt; s. das. חושן משפט No. 127 u. a. a. O. *) No. 122 der Alliance-Bibliothek in Paris, 2 Foliobände; cf. Revue des Etudes juives Bd. 49, p. 280. s) Vgl. seine Approbation zu *חמד משד (Fürth 1769). *) R. Josef Steinhart approbierte 1763 11 יד החזקה ,ירים משה und חק יעקב, 1764 יוסיפון ,לחם הפגים ,חובות הלבבות ,מראות הצובאות ,זרע •עקב •und קהלת 1765 ,מגורת המאור עמודי בית יהודה ,מאיר עיגי חכמים ,שו״ת צמה צדק ,מאור* אש ,אגיה בלב •מ ,שלמה und מגידים, 1766 פגי יהושע ,אור הגגוז ,יש״ש על חולין ני״ט II, שארית ,עצמות יוסף ,קינות לת״ב ,שו״ת מהר״י מיגץ פרי חדש ,שו״ת מהר',* מטדאג* ,שז״ת מהדש״ל ,ייסן* und שו״ת הכם ,מנהגי ק״ק פיורדא 1767 ,קול יהודה אספקלריא המאירה ,אהל ישראל ,באר יעקב ,תווית כחגים ,צב und ספר ,אליה רבה 1768 ,הארוך מש״ך פעמוני זהב ,חמד משה ,הישר und זכרון יעקב 1769 ,תולדות אברהם und אהל משה 1770 ,אלדד הדני» 1774 מהרש״ל und עטרת אלי׳ 1775 ,חק יעקב und אוד חדש. 4) Vgl. *ז,׳ p. 57 a; trotz des Schwächezustandes, von dem er spricht (p. 57 b), geht er in rdem Responsum an seinen Schwager R. David Berlin in Hamburg auf die Einzelheiten des Falles ein, lässt aber dennoch mit Rücksicht hierauf die Rabbinatsassessoren mitunterschreiben. 5) ואנכי כבר הגעתי לזקנה ושיבת sagt er 1773 in der Vorrede zu ז״י. 6) Auszug aus dem Memorbuch und Grabschrift s. im Anhang. Auch im שעד הזקנים von R. Wolf Hamburg (I, 38 ff) wird sein Name öfter rühmend!genannt Rabbiner Tia Weil in Karlsruhe hielt ihm zu Ehren eine Trauerrede; vgl. mein Nathanael Weil, p. 69.