Mannheim
Compact Memory

Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 26

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft
Volume
VI. 1908 - 5669 (1909)
Date
1909-01-01
Page
– (sequence 26)
Language
German
Belongs to
journal volume
OCR quality
66% known words query
IRI
…/3486266-3486277--2075-3488881
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

23 דיג״ה. כתב רבינו שמואל בן הפני כהן •< שבעה שאכלו" פת ושלשה ירק מצטרפין לזימון אבל אכלו ירק ארבעה אין מצטרפין דבעינן שאכלו'פת רוב גלוי ומפורסם, ופי׳ הרב מפ״סב) דלענין זימון דשלשה אין השלישי'מצטרף עד שיאכל בזית דגן. ובירושלמי ג) שנים פת ואחד ירק מצטרף, וכן עמא דבר. — אבל אין מוציא אחרים עד שיאכל כזית פת, (ואף) [ואז] מוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה, שכל הברכות אע״ם שיצא מוציא חוין מברכת חנהנין כמ׳ לחם ויין ראם יצא [דלא](ד)מהניי ליה אינו מוציא, אבל לא יצא מוציא דמנו דמהני ליה לדידי׳ מתי נמי לאחריני, אבל קידוש ושאר ברכות הבאות למצוות כגון אכילה י) וכיוצא בה אע״פ שיצא מוציא דכל ישראל ערבין זה בזה, לכך אע׳־פ שיצא מחובתו עדיין מחוייב מערבותו, ומחמת חיוב הערבות מגיע לעצמו ומוציא, והיה לברכה, כיון דחיוב מצווה היא ואינה באה על ההגייה. ומן הדין יוצא חבירו אף בלא אכילה אלא צריך שיוכל לומר שאכלנו משלו הצריבוהו לאכול כזית דגן, והוא הדין שיפטור אותו שאכל כרי שביעה, ולא כהלכות גדולותי•) דאמרי האוכל כדת דגן אינו מוציא אלא אותן שאכלו כזית דגן כמותו. ואף נראה לסברתינו דאין מוציא אחרים עד שיאכל דבר שטעון לאחריו שלש ברכות ולא ירק וטיבול ציר. אף [אך?] יש מדקדקין מדנקט כזית דגן ולא נקט כזית פת דמוציא אחרים שפיר בדבר הטעון ברכה אחת מעין שלש. וללשון התלמוד לא נהירא דקאמר אפילו לא אכל אלא כגרורת מצטרף ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דנן, הרי דכזית [דגן] חשוב יותר, ודווקא בפת דאילו חי ומבושל מאי חשיבותיה יותר מכגרוגרת, מיהו היכא דכולם יודעים לברך נכון שיוציא האחרים אותו שאכל כדי שביעה, עכ״ל, ע״כ. טעה בר״ח אומי בא״י אמ״ה שנתן ראש הדש לעמו ישראל לזכרון. הג״ה. מסקנא דמילתא היכא דסיים בונה ירושלים ולא פתח בהטוב והמטיב אומר בא״י אמ״ה שנתן לנו שבתות למנוחה וכו׳ וכן בידט ובן בר׳ה וחותם בה בשל ר״ח הואיל ולא איפשיטא לן, אעפ״י שהיא ברכה הסמוכה לחבירתה פותח בה בברוך ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא, ע״כ. הגיה, ואי אקלעי ירט ושבת בהדי הדדי או ריח ושבת כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה וימים טובים לששון לעמו ישראל וכוי, וכן של ר״ח כולל בשל שבת וכדפרי׳, ע*כ. אמר רב הלכה כרבי עקיבא דאמר בין בעשרה בין במאה [בין ברבוא אומר ברוך] על המזון שאכלנו משלו. שלגו לא כן תגירסא ועיין תוספות ברמת מ״ד. ע״ב ד״ת רב שמביאים פסק של בת״ג וגם תרא״ש שם פ״ז סי, ט׳ וא״ז. א) תוא בעל מהבר שערי ברכות ומובא כמת פעמים בספר שבולי תלקט. ד) רי״ן* ברמת ו, דן* ל״ט ע״א מיתו גראת שלמעלת פסק תלכת אם אכל ארדיליא או כמותם שיוכל להצטרף. ג) ברמת ז' ת?4 ב/ ך) נראה שצ״ל אכילת מצת• ה) ומת״ג שלנו אין לדייק p ועיין מת שכתב רבינו עזריאל חילדעסתיימער בה״ג שתוציא לאור צד 68 סי׳ ס׳ו בהגהותיו על זה ועל תראשונים שתביא שדייקו כמו לפנינו יש לתיסיף פ*, רש״י ברכות מ״ח ע״א ד״ת עד שיאכל כזית דגן.

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.