Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 25

22 בחומץ ומברך שגיב ופוטר השבר כדאיתא פ׳ כיצד מבר:יןא) המלח ועל הדמית שדב, ע״ב. [אמנם חזרנו לקיים המנהג =) (דיל שישתו קטנים מיין קידוש בבהכנ״ם קודם הסעודה) דלא שייך למימר לא ספינא להן איסורא לקטנים אלא בלאו נבילות וטריפות וכיוצא בהן דנפקא לן בפי הרש ג) מלא תאבלו להזהיר גדולים על הקטנים] אבל קידוש.היום מצות עשה הוא לא אתיא י) מהתם [ומנשים נמי לא אתו דמה לנשים דאינהו נופייהו בנות עונשין ומכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה לא נפקא לן קטנים כיון דאינהו נופייהו] ליתנהו בשמירה. הנ״ה. ואין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על נבי מזבחי■׳) ולכן נראה לדבי־ הקפרדי י) דאם נתערב טיפת שאור או דבש אפילו בהרדל בהבית נתלה שאין מקדשין ממנו, ויש אומרים דלא הוזכר יין הראוי לנסך נבי קידוש אלא להוציא ריה רע או מבושל או מגולה. ודל טעם נכון שהרי סוחט אדם אשכול ענבים ומקדש י), אעי־נ דאין מנסכין על נבי מזבה אלא יין בן ארבעים יום לכל הפהות, מצאתי מפריש׳ דבדכות, ע״כ. הדה. דת") מדקדק השתא הבדלה אין עושין על הפת דאמימר בת טוות°) קידוש ההמור לא כ־ש, וכן משמע בירוש׳ דברכותי) דקאמ׳ על מהלוקת ביש וביה אמי זעירא נלמוד מדברי שניהן מבדילין בלא יין, אמי ר׳ יוסי בר בון נהיגין תמן אתרא שאין יין ש״ץ עובר לפני התיבה ואומ׳ ברכה אחת מעין שבע וחותם מקדש ישראל ויום השבת, ואין מקדשין על הפת, ולמה לו כל זה, (וכן) בתב המיימוני =) וכן כת׳ רש״י פ׳ החליל ל) ודל והוא הדין נמי למקדש על הפת מקדים ברבת הפת מהאי טעמא שהפת במקום יין עב״ל. והא דירוש׳ שהביא ר״ת איכא למידהי דלא איירי אלא בקידוש דבהבי־נ להוציא האורחים, ולכך היכא שאין יין אי אפשר לקדש בבהכע, דאיך מקדש על הפת הרי אין שם אדם הנוטל ידיו לאכול פת לאלתר ולברך ברכת המזון. וראייה מ) הביא דברי הנאונים הפוסקים לקדש על הפת, וכן פסק רבינו שמחה ג). אמנם דווקא למי שאין לו יין, ולא אמרינן בת טוות אלא להבדלה ושאני אפוקי יומא מעיולי יומא. והא דאמרינן=) שהיין גורם לקידוש שתיאמר, היינו כשיש לו יין אינו רשאי לקדש בלא יין, עכ״ל. וכן פסק והורה מהתם שמי שאין לו יין יקדש על הפת, הדה ד.תמ בהן ע), עי־ב. ואי הוו ביה עשרה ואשכחינהו דקאמר נברך אלהינו [אומר איהו אלהינו בחך הוא] ומבורך שמו תמיד לעולם ועד בך בתב בה״ג®), א) ברכלה ם' ע״ב. ב) עיין טור אז׳יה דס״ט זנרא־־. שלא שמע בעל הטורי, שהזר דבל מהר״ם ממה שאם׳ אם איישר חילי אבטל המנהג הזה. 3) יבמ*ת קי״ד ע״א. ך) בדפוס ,,גסקא". ה) מימרא דדב בפ׳ הנמכר פיחת צ״ז ע״א ן) רמב״ם הל׳ שבת ב״ט י,,!־. ץ) ב״ב צ״ז ע״ב. ךן) עיין תוס׳ פסחים ק״ו ע״ג ד״ה מקדש אריפתא. ט) פסחים ק״ז ע״א. ר) ז׳ הלבה א/ כ) הל׳ שבת כ״ט ט/ ל) סובה 1׳׳ז ע״א ד״ה שהיין גורם. מ). הוא הראבי״ה רבו של ר״י מווינא בעל אור זרוע. נ) במחזור זיטרי סי' ק״ה. ס) ברכות נ״א ע״ב ע) הוא ד' מאיר הכהן תלמיד של רבינו פרץ ותלמיד מובהק של מחר״ם וגיסו של ר׳ מדרכי בן ■הלל, והוא חיבר הגהות מיימוניות ועיין שם ברמב״ם במקום הגיל. q) הל' ברכות צד 69 ובגמרא