Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 23

אבל תבשיל שנותנין בו קמה מעט«) רק להקפות [המאכל בדי שיהא המרק עב ב) קצת ההוא לדבוק בעלמא הוא דעביד] ובטל הקמה בתוכו. הדה. מברך בורא פרי האדמה כדאט׳ לקמן האי תבשילא דסילקא דשרו בה מיחאגי לדבוקי בעלמא הוא דעביד ומברכין בורא פרי האדמה, אבל כשנותנין קמה או פירורין של קמח לתוך קרור״י של שקדים שקורין אמולדש איבא ספיקא אם הם לדבק או לסעד הלב, אי לדבק אין צריך ברכה אי לסעוד צריך ברכה בודא מיני מזונות, וטוב לההנדר לגומעו תוך הסעודה אחר ברכת המוציא, ע־ב. קימחא דחיטין פי׳ קמה של י) קליות [רב יד,ודה יי) אמר בורא פרי הנפן י) ולאהדיו פוסק חי י)] בורא נפשות רבות. הניד" והילבתא חביץ קידרא ודייסא כעין חביץ קידרא מביכין במ״מ, אלמא סמידא עיקר וקיימא לן ברב יהודה ושמואל"). ומאי הביץ קידרא קימהא ודובשא ומישחא ועבדי אבדושא“), ודייסא כעין הביין קידרא היטי דמיתברי באסיתא ודובשא דעבדי בקידרא. והילכתא י) חילקא מדגים וטיסני סולת וזרזיר וערק ועבדינהן בקידרא מברך עליהן בורא מ״מ. חילקא, דאיתברי באסיתא שנים שנים. פרגים, חד לתלתא. זרזיר, לארבע. ערק, להמש. אבל היכא דשליק ליה להיט• בעינייהו דלא תברינהו כלל בורא פרי האדמה, מ״ט בעינייהו קיימא, אבל אוח לא מברך עלי־ בורא מ״מ דלא קיימא לן ברי יוהנן בן נורי=) אלא שהכל, והד [מילי] דבשלי בקדירה אבל אורזא חייא דכסי לי׳ מיבם ב״פ האדמה, הלכות גדולות ל), ע*ב. אבל אכל בדיה שלימה [אף על פי שהוא פחות מכזית] מפי בירושלמי ט) [אפילו אכל פרידה של ענב או של רימון ביון שהוא כריה שלימה אף על פי שהוא פחות מבזית מברך אהריו] ברכה אהת ג) מעין שלש. דידה. שתה פחות מרביעית מים או שאר משקין מברך לפניו ברכה הראוי׳ לאותו מין ולאהדיו ולא בלום, שכל שהוא פחות מכשיעור אינו מברך לאהריו. ד״א שמברך בדר אף לפהות מכשיעור אבל לפניו לא הפסיד ברכתו, ופי בתרא דיומא0) פי׳ רבעו יהודהע) ודל אמר ר׳ דיש להחמיר על היין לברך לאחריו אפי׳ שתה פהות ממלא לונמא °>, מפרישת ברכות, ע״כ, הדה. ירושלמי דכיצד מנרבין צ) אמר רב הונא מי שנתן לתוך פיו ושכח ולא בירך, אם היו משקין פולטן, אם?) היו משקין שאי איפשר לסלקן ולא א) "מעט" מסר בברבות מהר״ם הנדפס גם בתשב״ץ. ב) בדפוס בטעות "עם'/ ג) נראה שצ״ל "חיטא'/ ך) בדפים אינו. דן> ברמת ל״ו ע״א. ן) צ״ל האדמה. ץ) עיין שם ל״ז ע״א תזס׳ ד״ד. הכזסס פוסק ר״ת לאמו־ בג״ד זר׳'י מסתפק בה. ךן) עי׳ ברבות ל״י ע״ב• ט) בדש״י דילן אברושדי. ר) עי׳ ברכות י״ז fy*. כ) שס שמעיק שד׳ יוחנן סבר שאורו מין דגן הוא והייבין על חימוצו ברת. ל^) הל, ברבות הוצאת הילרעסהיימעד ז״ל צד 54. ס) ברבות ז׳ הל׳ א/ {) הסר בדפזס וגם בירושלמי שלנו חסר "מעין שלש" אבל עיין מרדכי ברבות פ״ז ועוד בתב רבי' מאיר ובי/ ס) עיין תים׳ יומא ע״ט ע״א ד״ח ולא וברכות מ״ט ע״ב תים׳ ד״ה רבי. y) נראה שזה מעות סופר שעשה מן ר״י רבינו יהודה. g) אבל בזית צריך להיות. צ) הל" א/ ק) מן מלת אם עד אחריהן אינו בירושלמי שלגו ונראה בעליל שבכאן הוא ערבוב דברים ועיין בבלי 1' ע״ב וב״י בטור או״ח סי׳ קע׳ג. ורע שבירושלמי שלגו הגירסא במו באן משקין פולטן ובירושלמי הוצאת