Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 16

שיש שררות תחתיו וכהן גדול עומד• ומקבל וקורא בעמידה בל הפריעה אהד־ מות עד ויעש כאשר ציוה ה׳.את משה ואך בעשור. שבפרשת אמור אל הבהניס עד תשבתו שבתכם שגולל הספר מאחרי מות עד לאך בעשור כיון שיש בו שני טעמים שהוא ענין אחד הכל ובברי שלא יפסיק, המתורגמן א) וגולל ס■ ת ומניחו בחיקו ואומר יותר מזה ומזה שקראתי לפניכם כתוב באן משום פגמה של תורה שלא יחשבו שהוא חסר פרשה אחת ולכך קוראה על פד, וקורא על פה ובעשור שבחומש הפקודים דהיינו ספר וידבר שמתחיל במנין ישראל ופרשת פנחס באותו ספר ושם מוספים אמורים ומה שקורא אותה על פה לפי שאי אפשר לגלול הספר מאך בעיטור עד לובעשור קודם שיפסיק המתורגמן, ואין גוללין ס״ת אפי׳ בענין אחד כדי שלא להפסיק יותר מכדי שיפסיק המתורגמן וטעמא משום כבוד הציור הממתינים לו 0 וגם ספר אחר [אין] לו להביא שתהא נגללת מאתמול משום פגמו של ראשון דהד גכרא בתרי ספריא איכא פגם ’לראשון ועוד שהיה צריך לברך פעם שנית והוי ברכה לבטלה י‘. ומברך עליו שמונה ברבות על התורה שמברך לפניה באיי אמ״ד, אשר בהר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורת באיי נותן התורה ולאחריה כאיי אמ״ה איטר נתן לנו תורת אמת והיי עולם נטע בתוכנו בא״י נותן התורה הרי אהת, שניה על העבודה רצה ה׳ אלהינו בעמך ישראל ואשי ייטראל ועבודתם מהרה תקבל כרצון ותהיה לרצון תמיד עבודת ישראל עמך בא״י שאותך ביראה נעבוד, שלישנת על ההודאה של אחר התורה אומר על העבודה שעבד וסומך לה על ההודאה על.דרך (תהלים נ׳ כ״ג) זובח תודה יבבדנני וזאת היא מודים אנהנו לך וכוי והחתימה כהתימתה בתפלה בא״י הטוב שמך ולך נאה להודות, רביעית על מחילת העון ארא מחול לעונותינו וכו׳ והחתימה כהתימתה בתפלה בא״י מוחל וסולח לעונות עמו ישראל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים, חמישית על המקדש יהי רצון מלפניך י״א וא״א שתעמיד בית מקדשך לעדי עד לפניך ותרצה בו ותתמיד שכינתך בתוכו בא״י הבוהר במקדש, שישית על ישראל יהי רצון מלפניך יאוא״א שתשמור עמך בית ישראל ותצרם ותעזרם אשר בחרת בהם בא״י הבוחר בעמו ישראל, שביעית על הכהנים יהי רצון מי״א וא״א שתשמור בני אהרן כהני עם קדושיך ותצרם ותעזרם אשר בחרת בחס לעמוד לשרת לפניך בא״י הבוחר בכהנים, שמינית היא הנקראת שאר התפלה וזאת היא תפלה רנה בקשה תחנה שעמך ישראל צריכים להושע בא״י שומע תפלהיי׳. והיו רגילים לאחר שקרא כהן גדול שבל אחד ואחד מביא ס״ת מביתו בו (כדי?) להראות חזותו לרבים י). בסדר אתה כוננת ת כ ן צעדיו לבית הטבילה וקדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו וכו׳ זה היד, אם לא קרא באיצטלית לבן משלו [בבת״י 218 שלו] אלא עמד וקרא בבגדי בוץ שאם לבש האצטלית הרי קדש ידיו ורגליו בפשיטת בגדי בוץ [בכת״י 218 הבוץ] דקי״ל דקדוש ראשון על הפשיטה ולא היה צריך לעשות א) יומא ס״ט ע״ב. ב) שם ע׳ ע״א. ג) שם. ך) שם. ךץ) סדר ד׳ ברכות הראשונות בסרע״ג כדלעיל וסדר האתחח משונה קצת: על ישראל ועל המקדש ועל הכהנים ועל ירושלם ושאר התפלה. ן) יומא ע׳ ע״א•