Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 14

בסדר העבודה, ומה שאמר לאחד מן הכהנים האמת שהכל כשרים להוליכו אפ', זרים וכדכתיב (ויקרא ט״ז כ״א) ושלח אותו ביד איש עתי המדברה ודרשי׳») איש עתי ואפילו זר עתי שיהא מזומן מאתמול עתי ואפילו בשבת ואפילו בטומאה שצריך לשלחו בעתו ובמועדו ולא יעכבנו שבת שאם חלה מרכיבו על כתיפו ולא טומאה שאם נטמא משלח נבנם לעזרה ומשלחו דכת׳ (שם ט*ז י׳) יעמד חי לפני ה׳ לשלח וכו׳ פי׳ השלוה יהיה מלפני ה׳ ב) הא קמן דקרא מכשיר זר אלא שהבהנים נדולים עשו קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו, מיהו אם חלה משלה משלחין אותו ביר איש אהר שאינו איש עתי ג) והיו עושים לו כבש שהיה הולך עליו עד חוץ לעזרה י) מפני קלי העם שהיו תולשין בשערו ואומרים טול וצא טול וצא ומיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה ראשונה שעשר .סוכות היו מירושלם עד הצוק יי) בין כל אחת ואחת מיל שהוא אלפים אמה תחום שבת ובכל סובה וסוכה באים אנשים לפני יום הכפירים ויושבים שם כדי ללוותו ביום הבפורים מסוכה לחברתה ומירושלם עד תשלום הסוכות היה עשרה מילין ומסוכה אחרונה עד הצוק שני מילין שהם שני תחומי שבת ואנשי סוכה אחרונה מלוין אותו תהום שבת אהד ועומדין מרחוק והמשלח מניע עד לצוק והם רואין את מעשיו ובכל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מים הרי מזון ולא מפני שמעולם נצרך לכך אלא לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו וכיצד היה עושה המשלה כשמניע לצוק לוקה לשון זהורית שהוליכו שם מאתמול י) שאין לשון והורית זה אותו לשון זהורית שהיו משימין בראשו במקדש שזה בא משיירי תרומת הלשכה ושל מקדש בא מתרומת הלשכה י) וחולק אותו חציו קושר בסלע וחציו קושר בין קרניו דחפו לאחוריו והיה מתנלנל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים ואם דחפו ולא מת יורד אחריו להמיתו שצריך השעיר להיות חתיך חתיכות התיבות דהכי דרשינף) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה רבעי׳ הר שהוא גזור וחתוך כעין צוק שהוא חתוך בזקיפה ולא משופע כל בך, ד*א דבעינן דבר המתנזר ויורד כלו׳ להתנזר השעיר ולהעשות אברים אברים וכן לשון עזאזל עז ואל שיהא הר ועז כלומר עז וקשה מלשון (יחזקאל י״ז י"ג) ואת אילי הארץ ובעינן שיהא במדבר ולא בישוב והה״ד אל ארץ גזרה ולגבי שעיר המשתלח כתיבי קראי דבתיב בכל חד לישנא דמדבר והם (ויקרא ט״ז י,) לשלח אותו לעזאזל המדברה (שם ט״ז כ״א) ביד איש עתי המדברה (שם ט־ז כ״ב) ושלח את השעיר במדבר ודרשינן ביה לרבות נוב וגבעון ובית עולמים, ואברים של שעיר המשתלח היו מותרין בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה והמשלח היה מטמא בגדים משיגיע לצוק, וחוזר ויושב בסוכה אחרונה עד שתחשך דאע״ג דאמרינף0 היוצאין ברשות חוץ לתחום אין להם אלא אלפים אמה ממקום שהלכו שם ברשות הכא משום שהוא מתענה וחלש התירו לו לחזור א) יומא ס״ג ב) דרשת זו לא מצאתיה בת״כ ולא 3שאר מדרשי התורה. ג) יומא ם״ו ע״ב. ך) רש״י שם ע״א ד״ה וכבש נקיט: ויצא דרך אותו הכבש הוץ לעזרה והוץ לעיר. ךץ) כמשנתנו וכד״ט בתוספתא והרמב״ם פ״ג מהל׳ עבודת יוה״כ ה״ז כתב סוכות סתם ולא קאמר כמה סוכות. ן) עי, חוס, ישנים יומא ס״ז ע״א ד״ה חולק. ץ) שקלים פ״ד מ״ב. ח) יומא ס״ז ע״נ. ט) ראש השנה כ/ ע״ב תקנון ד״ג.