Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 13

— 16 — לבדה עם גל שבעה של מטה פעמים שיטעה ויכלול* * הזאה ראשונה של מטה זימנה שתים. יצא והניחו פירוש למזרק שבו דם הפר על כן הזהב שבהיכל. הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק את דמו ונכנס לפני ולפנים למקום שנכנם ועמד בין שני הבדים במקום שעמד והזה ממנו אהת למעלה ושבע למטה וכוי. יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל ונטל דם הפר מהכן האחר, בלל הדברים יצא אל המזבח אשר לפני הי ועומד בקרן מזדהית דרומית ומחטא על קרן זה אחת מלמעלה למטה ושוב מקיף בידו לדרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית שלש מתנות בשלש קרנות מלמטה למעלה נמצא שהשלים המתנות בקרן צפונית מזרחית ובמקום שגומר המתנות דקתות שם מזה על טהרו של מזבח פירוש נגו של מזבח א) והוי טהרו מלשון נלויא ב) דכת׳(שמות כ״ב יי) וכעצם השמים לטוהר, שחותר. בקרן צפונית מזרחית נהלים אילך ואילך דבשהוא [מזה] אינו מזה לא על נכי אפר ולא על גבי נחלים ובדבתיב (ויקרא ט״ז י״ט) והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים עליו ולא על אפרו, וטהרו וקדשו מטומאת בני ישראל במקום שקרשו פירוש במקום שגמרו מתנות קרנות שם טיהרו פי׳ שמזה שבע פעמים והיינו בצד צפונית וכרד הנינא דאמד פיתהא בדרום ג) והוי מיומא דמועות קרנות בדרום והנה מזה על טהרו בדרום ואנן לא קיימא לן בדרום וסיומא דמתנות קרנות בצפון בקרן צפונית מזדהית י) ושם היה מזה על טהרו ורמב״ם יי) פוסק בהפך דמתחיל להזות ממזרחית צפונית והוי סיומן בדרום ומזה על מהרו בדרום וציע. פסע ויצא חוץ לאולם ושפך את השירים אל יסוד מערבי של מזבח החיצון וכדכתיב בפר כהן משיח גבי שירים (שם ד׳ זי) ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשד פתח אהל מועד והיינו למערב ויליף מיניה פ־ יום הכפורים דתני בת״כי) הפד לרבות פר יום הכפורים שיהיו שיריו נשפבין ליסוד. וצריך שלא יהא שום אדם בהיכל כל זמן שעובד אלו העבודות בין דהיכל בין דלפני ולפנים אבל בין האולם ולמזבח לא בעי לפרוש בעבודות דלפני ולפנים ואם שנה בסדר הזד. שנתבאר [בכ״י 218 שכתבנו] לא עשה כלום. ובנמרא י) קאמר במה דיני בהקדים המאוחר ואיחר המוקדם ובנשתפבו הדמים ואנן לא אתינא לפרושי אלא מצוד. ולא עכובא. לאחר שסיים מתנות הפר והשעיר בא לו אצל שעיר המשתלה שהיה עומד בננד בית שלוחו לחתודות עליו אשמת קהלו וסמך שתי ידיו עליו והתודה ובך היה אומר אנא השם חטאו ועוו ופשעו וכד. קרא לאחד מן הבחנים להוליכו לארץ נזרה למדבר שמם, דחפו בשתי ידיו ושב לאחוריו והוא היה מתגלגל ויורד ולא היה מניע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים ואומר בך ימחו עונות עמך בית ישראל ע״ב א) שם נ״ט ע״א ם£ג*מ דמזבח ומגורש רש״♦ שם באמצע גיבה סתלו. ר) שם.!J) שם. ’ ך) שם. *mtej שה״ב «"ד זו״ב. ך) ארשת מקרא. ן) יומא ס״א.