Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1909-01-01 · VI. 1908 - 5669 (1909) · page 11

8 [מאה] אמה ולהוסיף על עביה אי אפשר דהרי כתיב (דברי הימים א׳ כ״ה י "ט) מיד ה• עלי השביל ונפתפקה להם מחיצת אמה טרקסין בלומר חלל פתחה אם בלפנים אם בלהוץ בהיכל לבך עשו שתי מחיצות ואויר אמה ביניהם וביום הכפוריס היה נבנם הכהן נתל דרך פריפת החיצונה ומהלך ביניהם עד שמגיע לפרוכת הפנימית בצפון הניע לצפון ונכנם הופך פניו לדרום ואז היה בא שמאלו לפרוכת וימינו לצד הארון עד שמניע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים ובמקדש שני לא היה אדון ונותנה על אבן השתיה (שהיה) [שהיתה] שם והיתה גבוהי מן האדץ שלש אצבעות»). 1 ר ס 1 שתי פרוכת 1 הפן הקטורת שבכף לתוך הפניו וצבר את הקטורת על גבי גחלים שעל המחתה דקיימא לן במ״ד צוברה ולא מפורד, =) שיהא עשנה שוהה לבא והיה צוברה פנימה שהיא חוצה לו כלומר מתחיל בצבירת הנהלים בקצת המחתה שהוא לצד פנים שהיא חוצה לו שאותו ראש המחתה אינו לצד ידו ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיבה עד ראש המחתה השני שהוא אצל בית ידו שכך היו מלמדין אותו(אל תתחיל מפניך) שמא תכוה שהקטורת בוערת מיד וזרועו המתפשט והולך להלן נכוה בתימור העולה ויזהר שלא יתן הקטרת על האש אלא לפני ולפנים ולא בהיכל דהא כתיב (ויקרא ט״ז י*נ) ונתן את הקטרת על האש לפני ה׳ שלא יתן מבחוץ ויבנום לפנים ומה שאמר הכתוב (שם מ׳ו בי) כי בענן אראה על הבפרת לא לדרוש שלא יבא בי אם בענן של עשן הקטרת כאשר הצדוקים דורשים אלא לדרוש שיש לתת בקטרת מעלה עשן שם עשב הגורם לעשן לעלות זקוף במקל ג) ולמעלה עשן נמי רומז מה שאומר הכתוב (שם ט״ז י״ג) וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות וחד להזהיר שיהיה בו מעלה עשן בדבודב (שם ט״ז ב׳) ואל יבא בי אם במעלה עשן דהיינו כי אם בענן אראה על הכפרת וחד לעונש שאם לא נתן בו מעלה עשן חייב מיתה והיינו דכתיב (שם ט״ז י״נ) ובסה ענן הקטרת את דיכפרת אשר על העדות ולא ימות הא אם לא כסה ענן חייב מיתה שולא ימות הכתוב בפסוק ואל יבא אינו על חסרון מעלה עשן אלא על ביאה רקדת הלכך בפני בפנים בעי לתקן. וצובר הקטרת על הנהלים ונתמלא הבית עשן שמתמרת מעלה עשן מתמר ועולה כמקל עד שמדע לשמי קורה כלומר לתקרה כיון שהניע לשמי קורה ממשמש בכותלים ויורד עד שנתמלא הבית כלו עשן. יצא ובא לו דרך כניסתו פי׳ כשם שנכנס בשהלך לדרום עד שהניע לארון פניו לדרום כך כשיצא לא הסב פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון ולמדו דבר זה משלמה דכתיב (דה־י ב־ אי י־נ) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם ודרשוהו י) ויבא שלמה הבמה אשר א) יומא ב״ג ע״ב. ב) שם מ״ט ע׳־ב. ג) שם נ״ג ע״ב. ך) שם.