Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 313

S. 32 als רב יוסף, wofür die Handschr. וראבה ייסף hat. Hier ist also nach der ad 13 gegebenen Erklärung .ורבד zu lesen. Für den ebenda genannten רב נחומי hat die Handschrift דב חזימי (ebenso ist S. 38 Zeile 23 statt דב נחומי ואית דמחלפין רב נחומאי nach der Handschr. רב רחומי ואית דמהלפין רב רהומאי zu lesen), so dass רב רהיטי ורבה יופי der Handschr. mit den im Talmud (מנחות ל־נ) genannten רב רהומי ואבא יוסי identifiziert werden können. Dadurch bestätigt sich die geistvolle Entdeckung Halevys (דורות הראשונים III, S. 7), dass dieselben zu den רבנן סבוראי gehören. Es ist aber nicht רב יוסף für אבא יוסי zu lesen, da nach unserer Handschr. wie auch nach הנהות דקדוקי סופרים zu derselben Stelle אבא יוסי richtig sein wird 2). Unrichtig dagegen sind die Lesearten רבה ורב יוסף (Neubauer a. a 0. S. 25 und 46), ספר העתים) רבה בר יוסי S. 99 zu ,(ערובין דף עיא רבה בר׳ יוסף (Einek ha-Bacha, Wien 1852, S. 6) und ורבה בר יוסף (Anm. d. דקדוקי סופרים zu מנחות ל״נ und יסוד עולם מאמר רביעי פ׳ י״ח). Damit fällt auch die Behauptung des Verfassers des בקרת התלמוד, Wien 1863, S. 413, dass רבה בר יוסף mit רבה תוספאה identisch sei. נאונים מר רב חנניה, 36 39 (25 מלכו נאונים דקמו בהון מן פום בדי׳ במורא גאונים מר רב חנניה, Vgl. erste Aufl. S. 80 f. und ßesponsen der Geonim ed. Harkavy S. 357. 26) 40 11 ובתר ובאותן הימים באתריה נפק ענן מר רב יהודאי מר רב אחונאי. ולסוף פייסו בתאי בין דליה למר רב אברהם דמיקרו שני נאונים. ובאותן הימים נפק ענן ובתריה מר רב אחונאי, Vgl. erste Aufl. S. 83. 27) 40 4 v. u.ולסוף פייסו כתאוי בין דליה למר רב אברהם דמיקרו שני גאונים. Das eigentlich richtige Wort בתאי ist nur in dieser Handschrift erhalten. Im יוחסין wie in den Manuscr. Halberstamm, Oxford, Parma fehlt es gänzlich. (In den zwei ersteren kommt נתפייסו statt פייסו vor.) In den Manuscrr. Wien und Paris heisst es dagegen כתאיבה דיליה, was ganz unverständlich ist. Wallersteins Verbesserung in כת רבנן ist nicht am Platze. Goldberg schreibt כתאוי statt בתאי, das ihm im Mannsc. vorgelegen hat. Grätz hat dann in seiner Geschichte der Juden (Bd. V Note XII) diese falsche Lesart übernommen und daher die ג) Siehe Ch. M. Horovitz, ראשוגים hm תורתן II. S. 39. •גס• ist bekanntlich eine Abkürzung für וסף•, vgl. auch S. Kraus, MGWJ. )ahrg. 51, S. 446.