Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 305

245 תשכח הקבלה, ושמו בטחונם על הכתוב בספר. לכן אספו את כלל הדעות .הנשמרות [בזכיון] וכתבוהו וקראוה בשם משנה Da es uns bekannt ist, dass Saadja Gaon bereits von Aegypten aus mit den Gelehrten zu Kairowan in brieflichem Yerkehr stand *) und diese im Besitze seiner Kommentare waren, — wir haben auch in dem oben angeführten Besponsum gesehen, dass sie sich in ihrer Frage auf פירוש רבנו סעדיה דל stützen und ein anderes Mal ופירש מר רב סעדיה anführen* 2), wie sie an anderer Stelle sein ספר השטרות citieren3) — so wird es höchst wahrscheinlieb, dass diese Parallelstelle ihnen als Vorlage gedient hat, obgleich sie sie nicht ausdrücklich als solche erwähnen. Auch im Sendschreiben selbst wendet sich Scherira indirekt gegen die Karäer, was aus folgenden Stellen ersichtlich ist: דודאי שיתא סדרי משנה רבינו הקדוש תרצינון כי היכי דגרסי להו הלכתא בתר הלכתא ואין להוסיף ולא לגרוע und וכד משכחינן השתא נזפתי דבריתא לא סמבינן עלוהי דלא קא מתניין ולא ירעינן אי בקושטא אינין או לא אלא הני דנרסי בי רבנן. Namentlich dieser letzte Satz scheint sich gegen das bei den Karäern beliebte Verfahren zu wenden, ihre Behauptungen durch angebliche Baraithoth zu unterstützen. IV. Editionen. a) Editio Juchasin. Scheriras Sendschreiben ist zum ersten Male durch Samuel Sullam im Juchasin (ed♦ Konstantinopel) gedruckt worden. Schon diese erste Ausgabe weist Fehler und Entstellungen auf. Die späteren Ausgaben des Juchasin (ed. Krakau, Amsterdam und an vielen anderen Orten) haben aber durch zahlreiche Fehler und Weglassungen den Text des Sendschreibens weiter verstümmelt. Die erste Konstantinopeler Ausgabe ist im Laufe der Zeit ausseror- אמר יעקב בן בסים ז״׳ל ובז' "ער שהגיע אלינו מארץ ישראל אבנדני ודוד החרש שהיו ממדינת (ג פאם, ייביאו בידם ספר זה פתור ומפורש מפי רבי סעדיה הפיתזמי ז״ל, ואעיין בו וכי/ לפי שכתביו פעמים רבזת באז למדינתנו הידועה קיחאין [צ״ל קירואן] לזקננו רבי יצחק בן שלמה ז״ל בשאלות מחכמות חיצונות. והוא עדיין בפיתום מרם לבתז לבבל. והיה רבי יצחק מראה אותם לי ואנכי אז בן עשרים שנה, והייתי מעמיד על מקזמות טעותו. והייתי [והיה] שמח לבו מפני מעוט שני. וכבוא אלינו פרושו לספר זה ועמדתי על המקומות שהצליח בפרושם" וכז' (Literaturblatt des Orients 1845 No. 36). 2) Harkavy, Studien und Mitteilungen IV, S. 200. Vgl. auch מגלת סתדים des רבנו נסים גאון in Geigers בפי' ובחמת . . . ובספר התשובה :15 נטעי נעמנים. 8) Harkavy a• a. O. No. 231 S. 108 f.