Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 288

228 157b* 1), Profiat Durau in seinem Buche מעשה אפר, Wien 1865 S. 62), A. Sacuto in יוחסין ed. Krakau fol. 107a3) und D. Gans an melireren Stellen seiner Chronik צמח דוד. Bei D. Conforte in Kore ha-Dorot kommt neben מתשובת רב שרירא גאון״ auch mehreremale מרש״ג בתשובותיו״ vor. Raschi zu Gittin 60 b fügt zu תשובה das Wort כתב hinzu, so dass man dort כתב תשובה liest4 5). An mehreren Stellen kommt dafür bei den ראשונים nur die Bezeichnung כתב vor; so ספר הישר 5 לר״ת על מס" ב״מ סימן תק״ב), R. Jehuda ben Elasar hakohen in seinem handschriftlichen Alfasi-Kommentar zu Kethuboth6), תוספות berg (ad 7) ähnliches nachgewiesen werden wird. Auch 1. H. Weiss (Zur Geschichte d. jüd. Tradition IV 4, 146, Anm. 6) bezieht irrtümlich die Worte רבינו אלון* הקדוש auf רב שרירא, indem er sagt: אמנם מצאתי בתשובות הגאונים שערי תשובה סי׳ ע״א שרב האי גאון עצמו מביא האגרת וקראה על שם אביו. ובזה יסולקו כל הספקות ובטא השערות רש״ל. Rabinowitz \>דברי ימי ישי III Teil, Warschau 1893, S. 361 Anm. 1) hat also diesen Beweis von Weiss ganz unbegründet acceptiert. Jedenfalls gehört das Sendschreiben רב שרירא, nicht רב האי an. Dass es auch רב האי zugeschrieben wird, ist übrigens leicht erklärlich, da רב האי zur selben Zeit als אב ב״ד fungierte und seinem Vater zur Seite stand. 1J נמצא בתשובת רב האי ובפר״ח רב אשי (חיה) [היה ראש ישיבה] ששים שנה ובכל שגה מחזר עשה בשלשיס p לימודו בשני חדשי הכלה (ניסן ותשרי) [אדר ואלול] ולכשהגיעו שלשים שנה סיים כל לימודו שנים אחרונים ומהדורא קמא היינו שלשים שנים ראשונים ומהדודא בתרא הן שלשים שנים אחרונים. Dieselbe Stelle kommt auch in אזר זרוע III Teil (Jerusalem 1887) פסקי בבא בתרא ר״ז vor; vergleiche hierzu ספד העתים (ed. M’kize Nirdamim, Berlin 1902) S. 247; Aruch sub ראב״ן;הדד ed. Albek (Warschau 1904) S. 100 lit. 134, Rapoport תולדות רבינו חננאל Anm. 10. 2) וכתב רבינו שרירא בתשובתו לקהל קירואן שנת ד' אלפים תשמ״ח ז״ל ותלמוד נמי דשאלתון דלהון קלות pעלוהי אפילו ראשוני ראשונים הוד. להון תלמוד דהא אמרינן דהוו להק הלכתא דגרס♦ להו והוו עק והמורות וגזרות שוות ופנים של מדרשות <* •. 8) וא״א שראיתי בתשובת רב שרירא גאק כי בימיו גזר מלך פרס שמדות על ישראל ובעא מד בר רב אשי רחמי ובלעו תנין בבית משכבו ונתבטל השמד. 4) ורב שרירא גאון פירש בכתב תשובתו שיפורא שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני הישיבה כמו י״ג שופרות היו במקדש. 5) נהגו אבותינו להנבות שטרי חוב ולכתיבה ממטלטלי דיתמי שק כתב רב שרירא בכתבו: וקם בתריה מר רב הונא ומר רב לוי בד מר רב יצחק בשנת צ״ז וביומו תקינו למיגבי בעל חוב מיתמי וכתובה ממטלטלי. Goldberg gibt in der zweiten Auflage seiner Edition des אגרת רש״ג S. 61 irrtümlich die Bezeichnung "מכתב,, wieder und ausserdem sagt er, dass es im ספר הישר לד״ת zweimal vorkommt, fol. 47 col. 4 und lit. תק״ב, während es tatsächlich nur e i n mal ist, da lit. חק״ב auf fol. 47 col. 4 enthalten ist. ®) Die Erwähnung in diesem Kommentar berichtet zuerst Halberstamm im כבוד הלבגן Jahrg. X Heft 2 S. 15. Herr Dr. Poznanski hat mich durch freundliehen Hinweis auf seine Angabe über den gegenwärtigen Aufenthaltsort