Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 40

36 אשלח ידי בו כי אם ה־ עפנו: (י״ב) ויקח דוד את החנית, להראות,להם אם היה רוצה שיכולת בידו להורגו. כי תרדמת, תרדמה קשה משינה: (י״ד)!סי אתה קראת אל המלך, מי אתה שמלאך לבך לקרוא לשום אדם אל המקום שהמלך;שן בו א): (י״ט) אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה, כלומר אם ה׳ הסיתך להתגרות בי אין דבר זה הנם ונתחייבתי להביא מנחה ולעשות ריח ניחוח: (כ) כאשר ירדוף הקורא. בהרים, כאשר ירדוף אדם בהרים אחר עוף אחד ושמו קורא דכתיב קורא דנר דנו־ (ירמיה י־ז י״א) בן רודף אותי שאול: (כ״ד) כאשר נדלה נפשך בעיני, כלו׳ שנראה בעיני דבר גדול הרבה מאוד לשלוח ידי בך: פז. (ז) ימים וארבעה חדשים, ימים הוא . שנה שלימה ב) שכל ימות החדשים בלין בה שאין ימים בעולם יותר: (ח) כי הנה יושבות, כלומר כי הנה המקומות יושבות הארץ, שמקומות לשון נקיבה: (י) אל פשטתם, אנה פשטתם .היום למלחמה, והוא השיבו על ננב יהודה ועל ננב ודרה מאילי שהן ערי ישראל והוא לא עשה כן כי אם ויפשטו אל הנשורי ואל הנזרי ואל העמלקי : פח. (נ) ושמואל מת, לפי שנאמר למטה בסמוך וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא ויחרד לבו מאוד (פסוק ה׳) שלא תתמה למה היה חרד, שאילו היה שמואל קיים לא היה חרד לבו לפי שהיה אומר לו מה לעשות לכך:הוא אומר ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל, ולא היה לשאול במי לשאול■ שלא היה נביא בישראל, ושמא תאמר ושאל לו באוב וידעוני ושאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ ודבר זה נרם לו לויהרד לבו מאוד שלא היה לו במי לשאל: (ח) ויתחפש שאול, תירג׳ ואישתני שאול ששינה את עצמו ולבש בגדים אחדים בדי שלא תביר בו האשד, בעלת אוב שהוא שאול:■ (י״ב) למה רמיתני־ ואתה שאול, שראתה לשמואל עולה ראשו למעלה ומליו למטה כשם שהולך בעולם הזה וכשהדיוט עולהג> את המת הוא עולה ראשו למטה ומליו למעלה לכך הבינה שהוא שאול שהעלה אותו י): (יע) אלהים ראיתי עולים, בל לשון אלהות ואדונות לשון רבים: (מ־ו) ואקראה לך, כלומר אחר שלא ענני עוד הק׳ גם ביד הנביאים נם בחלומות צריך אני שאהיה קורא וצועק לך להודיעני מה אעשה: (מ״ז) ויאמר שמואל ולמה תשאליני והי סר מעליך, מקרא מסורס הוא זה וזה פתר׳ ואתה אומר וה־ סר מעלי ולאחר שהקב״ה סר מעליך ולא ענך גם בחלומות נם בנביאים למה זה תשאליני, הק־ נעשה עריך ומה אני יבול לעשות לך. ערך שונאך במו הלמא לשנאיך ופשריה לעריך (דניאל ד׳ ט״ז): (כ״א) ותר א כ נבהל מאוד, לפי שהיא לא שמעה בלום מה שאמר לו שמואל כי בעלת אוב דואה ואינה שומעת והשואל; שומע ואינה רואה: (כ״ד) מרבק, תמום עגל פטים: א) עיין פי׳ הרד״ק. ב) עיין מוז שכתב רש״י נגד פירוש זד!. ג) אולי יש לגרום: מעלה. ך) עיין נם פידש׳׳י ודו״ק.