Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 39

35 בסמוך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו (שם שם ייב) אף כאן בית נאמן מלכות קיימת לבניו אחריו. כי מלחמות ה■ אדוני נלחם, ומי שצורכי רבים תלוים בו צריך שלא תמצא בו רעה שלא יהיו רבים נכשלים על ידו.♦ (כ״ט) ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך, כנגד שאול דיברה. והיתד- נפש אדוני צרורה בצרור החיים, כלומר שתהיה נפש אדוני כתובה לחיים שתהא נמלט מיד שאול ומיד כל אויביו, ואת נפש אויביך יקלענה, כלו׳ שימותו כשתהיה אתה נמלט מכף שאול ותשאר לחיים אז יהיה שאול נכשל ביד אויביו: (ל״א) ולא תהיה זאת לך לפוקה, שלא תתפקפק בדבר מלהוציא דין לאמיתו לחייב את שופכי דמים אם לא תהרג עכשיו את נבל, אבל אם תהרג את נבל תהיה הדבר מחר כשתמלוך על ישראל לך לפוקה שתפקפק בדבר •להוציא p לאמיתו ולחייב את שופכי דמים פן ידין כנגדך הנידון וישיב לומר והלא אתה הרגת את נבל על שלא נתן לך משלו, ולשפוך דם חנם כדי להושיע אדוני לו ולעשות נקמה לעצמך. והיטיב ה׳ לאדוני וזכרת את אמתך, אינו לשון בקשה אלא לשון נבואה כאדם האומר לחבירו הנה ימים באים כשייטיב לך המקום תזכריני לטובה שמנעתיך מעשות רע, כלומר הנה יום בא שתזכור אותי לטובה כשייטיב ה׳ לאדוני ותמלוך על ישראל אם תעמיד עכשיו את עצמך לשפוך דם כשיבא לפניך משפט שופכי דמים שתאמר ברוכה אביגיל שמנעתני מבוא בדמים שאילו שפכתי דמו של נבל כשם שעלה בדעתי ■להורגו עכשיו היה משפט זה לי למכשול ולפוקה שלא הייתי יכול להוציא משפט זה לאמיתו* (ל״ג) וברוך טעמך, דיבורך שדיברת כנגדי כמו מטעם המלך וגדוליו(יונה ב׳ ז׳) וכן טעמה כי טוב סחרה (משלי ל*א י״ח). אשר כלתני, שעצרתני היום הזה מבוא בדמים כדי להושיע ידי לעצמי, כמו ואת בניהם כלו בבית (שמואל א׳ ו׳ י׳) ז (ל*ז) ותנד לו [אשתו] את הדברים האלה, הגידה לו שהיה דוד מגזם«) אותו ומה שמחל לו לא הגידה לו, לכך וימת לבו בקרבו, מרוב פחד : (ל״ח) ויהי כעשרת הימים, לזמן עשרה ימים. ויגף ה׳ את נבל., כל מיתה האמורה בתורה מיתה בלא זמנה היא ז (מ fr ותהיינה גם שתיהן לו לנשים, אבל מיכל לא היתה אשתו לפי שנתנה שאול לפלטי בן ליש, לכן הוא אומר בסמוך ושאול נתן את מיכל בתו לפלטי בן ליש וגו׳ ז כ*ו. (ד) וידע כי בא שאול אל נכון, למקום שלא היה שום ספק בדבר שלא ימצאנו שם: (ה) ושאול שוכב במעגל, כמו שעושין אנשי הצבא כמין עוגה מאנשי הצבא שככלות השוטרים לדבר אל העם מי האיש אשר בנה בית הדש ונו׳ מי האיש אשר אירש וגו׳ מי האיש אשר נטע כרם.(דברים כ׳ ה׳—ז׳) עושין מענל שלא יצא איש מהם חוץ סביבותיו: (ז) וחניתו מעוכה, נעוצה בארץ: (י) ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ עפנו, מקצרי כתוב הוא זה, כלומר הי ה׳ אם א) p ד״וא בכ״י ואולי יש לקרוא: מגייס.