Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 38

34 נותני לחמי ומימי (ב־ ד) שפתרונו לחמי וייניא), שעל כורחך אי אתה יכול לומר מימי ממש שהרי הוא אומר בסמוך והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר (שם י־) כלומר היא אומרת אלכה אחרי מאהבי מתני לחמי ומימי בע״ז שהעיז נותנת לה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה את הדנן והתירוש למדת שמימי האמור כאן [יין] שאם פתרונו מים ממש היה לומר והיא לא ידעה בי אנכי נתתי לה הדנן והמים, ועוד דכתיב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו (שם י*א): (י״ד) לברך את אדונימ, פתרונו לשאול בשלום אדונינו. ויעט בהם, פתר־ ויבעט בהם: (י״ז) כי כלתה הרעה, כל דבר שאינו ספק אלא וודאי הוא זהו כלתה. והוא בן בליעל מדבר אליו, פתרון מקרא זה כפתרון של וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז׳ ט׳), כלוט׳ לא היתה שכינה מדברת עם משה ממש אלא מדבר היה בינו לבין עצמו ומתעסק שיבא הדיבור למשה ב), אן? כאן בן בליעל מדבר אליו הוא בעצמו לא היה מדבר עם דוד אלא מתעסק שיבא אליו הדיבור. מדבר ךרישנייר בלע׳: (י״ח) וחמש צאן עשויות, יונתן תיתם תבברא, ושנינו במכילתא, עקיבא קורהו לפסח מקולס, ר׳ טרפץ קורהו תבברג). בלומר תוך ובר ראשו על כרעיו ועל קרבו, מקולס בלע׳ בוקלד כמו מבעי) נחשת על ראשו (שמואל א׳ י״ז ה־), ותרג־ וקולסא דנחשא על רישיה על שם שהכובע בולט באמצעיתו כצינה שנקרא בלע׳ בוקליד אף כאן עשויות שמתדנם תכברא משמע הכל בין בשר ובין בני מעיים, ומליצתו של מקרא המש צאן עשויות מתוקנות לאכילה כלו׳ מבושלות שכל דבר המתוקן קרוי עשוי במו ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה (בראשית כ״ז י־׳ז) וכן ובן הבקר אשר עשה (שם י״ה ח׳) וכן וגם צדה לא עשו להם (שמות י״ב ל"ט) אף כאן עשויות מתוקנות ומבושלות. ומאה צימוקים, אשכלות ענבים שמייבשין אותם ואוכלים בל השנה: (כ) ויורדת בסתר ההר, שאילו היה מקום מישור היו רואין אילו את אילו מרחוק, אבל מתוך שהיה שם הר נסתר איש מרעהו, ודבר זה נרם לותפנוש אותם: (כ״ב) משתין בקיר, מתרגם מדע ידע, כלו׳ משית חכמה בקירות לבו י•): (נ־ד) ותאמר בי אני אדוני העון, כלו׳ בי הוא אותו העדן על אשר אתה הולך שאנכי פשעתי ותעשה ממני הנקמה ותמיתני, אך המתן עד שתדבר אמתך ושמע את דברי: (כיו) אשר מנעך ה־ מבוא בדמים והושע ידך לך, כלו׳ אשר מנעך ה׳ מלבוא בדמים שתהרג את נבל ותושע ידך לך, כלומר חלילה לך מלהושיע ידך לך מלעשות אתה נקמה לעצמך, וכן הוא אומר בגדעון פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי(שופטים ז׳ ב־), כלו׳ ידי עשתה נקמה לעצמי. ועתה יהיו בנבל אדביך, מה לך לשום לב לדברי הדיוט: (כ״ח) כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן, מלבות קיימת, בל דבר קיימה שהולך ומתקיים בו ובבנו עד עולם קרוי בית במו רעש להם בתים (שמות א׳ כ־׳א), וכן והניד לך ה׳ כי בית יעשה לך ה׳ (שמואל ב׳ ז׳ י־א) שפת׳ לא תפסוק מלכות מבניך, שכן כת׳ א) עיין ג״ב מ״ש הרי״ק בפי' על הושע שם, מוצאת ברעסלוי תרב״א. ב) עיין פירש״י במדבר שם. ב) מסעק לשק המחבר בראה שביון לדברי המבלתא דרשב״י תוצאת האפפמאגן צד 12, אלא שבטעות כתוב ר' עקיבא במקום ר׳ ישמאעל, ועיין עוד יתשלמי פסחים דף ל״ד ע״א. ך) בכ״י: ומצחתי רץ) עיין גם לשון חרד״ק.