Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 37

33 רשעו וישיב לו גמולו: (ט״ו) אחרי פרעוש אחד, תירנם יונתן בתר הדיוט חד: (כ) ובי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה, תמוה הוא וכי דרכו של אדם שימצא את אויבו שמשלחו בדרך טובה כאשר עשיתה אתה; (כ״א) י ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלך, אינו אומר עתה ידעתי ולא קודם לכן, אלא זה פתרונו הנה ידעתי כבר כי מלך תמלך. וקמה בידך ממלכת ישראל, כלומר בי לא קמה ממלכת ישיאל אבל בך קמה שלא תפסוק מלכות מבניך, שאמר לי שמואל ועתה ממלכתך לא תקום ביקש ה׳ לו איש אשר כלבבו ויצוהו ה׳ לנגיד על עמו (שמואל א׳ י״נ י״ד) ועד עתה שהייתי רודפך לפי שהייתי מתיירא שתכרית את זרעי אחרי ותשמיד את שמי מבית אבי, אבל (כ־ב) עתה השבעה לי בה׳ שלא' תכרית את ורעי אחרי ולא תשמיד את שמי מבית אבי ולא ארדף אחריך עוד שגמלתני טובה שלא הרגתני כאשר סיגרני ה׳ בידך 5 פה. (א) וימת שמואל וגו׳, מה לנו להזכיר כאן מיתתו של שמואל אלא להודיע אילו היה שמואל קיים לא היה דוד אומר למטה מן העינין אם נותר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר (פסוק ל״ד) לפי שהיה מתיירא משמואל: (ב) ואיש במעון ומעשהו בכרמל, דירתו היתה במעון ומעשהו בכרמל, כל נכסי אדם כגון תבואה ויין צאן ובקר נקרא מעשהו שכן הוא אומר באספך את מעשיך מן השדה (שמות כ״ג ט״ז). והאיש נדול מאד, בעושר: (ג) והאשה טובת שכל, כלומר אם הוא היה קשה ורוע מעללים אין בכך כלום, כי האשה היתד. חכמה ויודעת להשכיל כל דבר ולתקן כל מה שהוא היה מקלקל. והוא כלבו, מזרע כלב, וכן תירגם יונתן והוא מדבית כלב: (ד) כי גוזז נבל את צאנו, ודרכן של גוזזי צאן לעשות משתה: (ו) ואמרתם כה לחי, שתשאלו בשלומו לחיים וכה תברכו אותו: לחיים תהא פקודתך: (ז) לא הכלמנום, לא השיבונו פניהם מכל מה ששאלו ובקשו ממנו כי כל אדם השואל מחבירו דבר ואינו נותן לו נמצא מוכלם כמו אין מכלים דבר בארץ (שופטים י״ח ז׳) שפתרונו אין משיב פני חבירו ריקם מכל דבר שהוא שואל ממנו כי הארץ [רחבת] ידיסא). ולא נפקד להם, ולא נחסר להם כלום מכל מה שהיו צריכין. ואם תאמר אינו כן כאשר אמרנו (ח) שאל את נעריך וינידו לך וימצאו הנערים ששלחתי חן בעיניך כי על יום טוב באנו, שמעתי שיש לך יום טוב ומשתה ובאתי לשאול ממך שתתן את אשד תמצא ידך לעבדך ולבנך לדוד: (ט) ויבאו וידברו אל נבל ונו׳ וינוחו, כלו׳ לאחר שאמרו דבריהם פסקו ושתקו, וכן מתרגמי ופסקו: (י) היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו, כלומר היום אנו רואים מה שלא ראינו מימינו שהרי כמה שופטים היו להם לישראל ולא היה אדם שמרד בו בשופט כדוד שמרד בשאול: (י״א) ולקחתי את לחמי ואת מימי, פתר׳ את לחמי ואת ייני, מימי משקה שלי כמו מי בארג ששנינו במסכת עי׳ז ב) וכן הוא אומר בהושע אלכה אחרי מאהבי א) עיין בפי׳ דורי״ק שם. ב) עיין שם דף ל׳ ע״א.