Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 36

I — 32 — ולא השיבו אס יסבירו אותו אם לאו עד שחזר ושאל (פסוק י״ב) לפי שאין שואלין שתים כאחת») ז (י־ג) ויתהלכו באשר התהלכו, שהלכו בכל מקום שיכלו באשר מצאו למלט את נפשם 5 (כיב) ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם, כלומר בל מי שראהו שם. כי אמר אלי ערום יערים, פתרון כי אמר אלי פלוני ופלוני שדוד ערום יערים הוא ומראה עצמו כאילו רוצה להסתתר עמהם אבל דעו כי לא ירד להשתקע אלא להראות כאילו רוצה לעמוד שם ודעתו לחזור וללון במקום אחר לפי׳ לכו נא והבינו עוד ודעו נא וראו את מקומו אשר תהיה רנלו. ור׳ מנחם הזקן פירש כי אמר אלי כלומר כי אמר דוד בשבילי ערום יערים הוא שמראה את עצמו כאילו דעתו ללון במקום אחד וחוזר ולן במקום אחר ב) ז (ב*נ) אל נכון, לשון נכונה וכן תרנום בקושט: (כ״ו) עוטרים אל דוד, פתרונו מקיפים כעטרה זו שמקפת את הראש כמו כצנד, רצון תעטרנו (ההלים ה׳ יינ) שפתי תסובבנוז (כ״ח) סלע המחלקות, שנחלקו ונתפרדו סיעתו של שאול ודוד איש מעל אחיו: כד. (נ) על פני צורי היעלים, בשן סלע שיעלים מצויין שם: (ד) ויבא שאול להסן־ את רגליו, כשאדם צנוע נפנה מסך הוא בבגדיו על הארץ ועושה כמין סובה בבנדיו סביבותיו ג): (ו) דך לב דוד על אשר כרת כנף המעיל, לפי שביזה את המלך: (י־א) ואמר להרגך, אמר מי שאמר להרגך כמו שמצינו ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה׳ אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידך ועשית לו כאשר ייטב בעיניך (פסוק ה׳). ותחם עליך, פתר׳ ותחם עיני עליך, וזהו מן המקראות הנקראות קצרי כתוב שידע בהן הכתוב שמעצמך אתה למד ולא טרח לכותבן במו אל תשלחנה בחילו(עובדיה א׳ י־נ) שפת׳ אל תשלחנה ידך בחילו, וכן רביס': (י״ב) ואבי ראה נם ראה, ראה הראשון נקוד בזקף גדול ועומד לבד, וזה פת* אבי ראה כשנתנך היום ה׳ בידי אילו רציתי להורגך שהייתי יכול להורגך ותחם עיני עליך, שמא תאמר מי יאמר שכן הוא כדבריך שמא לא בא לך מקום להורניני שאילו בא לידך מקום להרניני לא הייתה חם עלי, וגם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך הייתי יכול להרגך ולא הרגתיך, לפי׳ דע וראה כי אין בידי רעה ופשע. ואתה צודה את נפשי לקחתה, אינו לשון צידה אלא לשון אורב בי בל לשון צידה לא תמצא בו לעולם היי. כמו לצוד ציד להביא (בראשית כ״ז ה׳) והוא הצד ציד (שם ל"נ) ואשר יצוד ציד חיה (ויקרא י״ז י״ג) וידע ציד איש שדה (בראשית כ״ד כ״ז) אבל כל מקום שכתב בו ה׳ לשון אורב הוא כמו ואשר לא צדה (שמות כ״א י״נ) ומתת׳ ודלא כמן וכן כל כלי בלא צדיה (במדבר לי׳ה ב־ב) אף כאן ואתה צודה את נפשי פתרונו ואתה אורב את נפשי: (י״ד) כאשר יאמר משל הקדמוני, שכן אומרים משל מימים קדמונים מרשעים יצא רשע, אם יש אדם חייב ופושע מחבורת רשעים יצא שיעשה בו א) עיין יומא ע״ג ועיין גם פירש״י. ב) בב״י: אחד. ג) עיין ברפות דף ס״ב ע״ב.