Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 35

31 כי אין אחרת זולתה. כזה במקום זה, עכשיו דומה לאחימלך שאם היתד. אחרת שם זולתה שהיא טובה לדוד מחרב נולית שהוא נותנת לו שהוא אומר לו אם אותה תקח לך קח בלומר אם אותה תרצה ליקח לך קח כי אין אחרת זולתה עכשיו משמע הא אם היתד, אחרת זולתה היא טובה לך מחרב גולית מפני כובד שלה ודוד משיבו אין כמוה תננה לי כלומר אפילו אם היתד, אחרת זולתה לא הייתי נוטל כי אם זו שכח בידי להרים אותה: (י״ב) הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, אינו אומר שהכה שאול אלף איש בפלשתים ודוד הכה רבבה אלא הכה שאול עם אלפיו ודוד עם רבבותיו: (י״ד) ויתהולל בידם, פת־ וישתטה כמו הוללות וסכלות (קהלת ב׳ י״ב). ויתו על דלתות, ויכתב כמו והתוית (יחזקאל ט׳ ד), שנשתטה בעיניהם שלא יכירו בו5 כ׳ב. (ב) כל איש מצוק, איש דחוק איש אשר לו נושה שבני אדם נשו בו ואינו יכול לפרוע. וכל איש מר נפש שאירע לו במקומו שום מרירות וריע לו לדוד שם מפני מרירות לבו; (ד) וישבו עמו כל ימי היות דוד, כל הימים שהיה דוד במצפה מואב שהיה קרוב אצל מלך מואב היד, מלך מואב מתיירא לפשוט יד בהן, כיון שפונה דוד משם קפץ עליהם והרגו ולא נשאר לישי זולתי בן אחר שנמלט אצל נחש מלך בני עמון ושלח מלך מואב אצלו אם נמלט אצלו מאחי דוד איש ואמר לו לאו וכשמת שלח דוד מנחמים אצל חנון בן נחש כי אמר אעשה הפד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עם בית אבי חסד; (ח) ואין חולה מכם עלי, שאין אהד מכם משים' אל לבו ונותן מחשבתו בדבר כלומר שאין אחד מכם מכניס עצמו בעובי הקורה בשבילי; (ט) ויען דואג האדומי וגוט׳ וישאל לו בה׳, כך אמר לו דואג לשאול, עשה אחימלך לדוד מלך בחייך שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך וצבור»); (ט*ו) היום החילותי לשאול לו באלקים, בתמיד, כלוט׳ אם תחייבני על כך תוכל לחייבני מזמן מרובה וכי עכשיו החילותי לשאול לו באורים ותומים הלא מיום שנתחתן במלך וסר אל משמעתך אני נהוג לשאול לו באלקים, חלילה לי שידע עבדך בכל זאת דבר קטון או דבר גדול; (כ״ב) אנכי סבותי, אני גרמתי לאותה סיבה דכת׳ ויסב דואג האדומי ויפגע בכהנים; (כ״ג) כי משמרת אתה עמדי, כמו והיה לכם למשמרת (שמות י"ב ו׳) כלומר כי תהיה אתה שמור עמדי כנפשי; פג. (ז) נכר אותו אלקים בידי, פתר׳ מסר כמו אל תרא ביום אחיך .ביום נכרו (עובדיה א׳ י״ב) וכן ונכר לפועלי און (איוב ליא נ׳); (י״א) היסגירוני בעלי קעילה בידו, הירד שאול, הוא שאל שלא כהוגן שהיה לו לשאול תחילה הירד שאול ואח״כ היסגירוני בעלי קעילה והשיבו הקב״ה [שלא] כהוגן ויאמר ד׳ ירד א) עיין יומא דף ע״א ע״ב ושם איתא: ולמי שדזצבור צריך בו.