Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 30

26 המשמשות הן ולאו כמו ושרשך מארץ החיים (התלים נ״ב ז׳) שפתרונו ויעקדך, ובו בלשון הוא אומר ישרש יעקב (ישעיה ב״ז ר) וכה״א ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה .(שם ל־ו ל״א); (מ) חלוקי אבנים, שאבן חלקה נוהה להניח בתוך בף הקלע, חלוקי פלינ״ש בלע״ז, בילקוט, בתרמילו בלע״ז שיו־פא: (מ״ד) ואתנה את בשרך לעוף השמים ולבהמת הארץ, דע לך כי בכל מקום חיה בכלל בהמה כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב כ״ד) וכן וכל בהמת הארץ עליו תחרף (ישעיה י״ה ו,) וכן והיתד, נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ (דברים ב״ה כ״ו), למדת שחיה נקראת בהמה; (מ״ט) ותטבע האבן, פתרונו ותשקע; (נ״ה) אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר, איפשר אתמול הוא שולח אל ישי אבי דוד ואומר לו יעמוד נא דוד לפני והוא בא ויעמוד לפניו ויאהבהו מאד ויהי ■לו נושא כליו ועכשיו שואל עליו בן מי זה הנער אתמהא, אלא אמר לו לאבנר צא ולמד מאיזה משפחה הוא אם מפרץ הוא עוד לו המלוכה אם מזרח הוא שופט יהיה והיה שם דואג האדומי אמר אפילו אם מפרץ הוא פסול הוא שהוא מרות המואביה, אמר לו אבנר כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אמר לו אם בן אדומי ולא אדומית מצרי ולא מצרית, אמר לו למה נתרחקו האנשים על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם אמר לנשים היה לקדם לקראת נשים מיד נתעלמה תשובה מאבנר, לשעה אמר לו שאל אתה בן מי זה העלם צא ולמד מבית דינו של שמואל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית השיב לו אבנר מה שהשיב דואג לאבנר אמר לו שמואל מכיר אני בתשובה זו שלא השיבה כי אם דואג, תמיה אני בו אם יגיע לחצי ימיו דואג מין הוא ואין אומר־ דבר הלכה משמו האיש דרכו לקדם ואין האשה דרכה לקדם דבתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ״ה י״ד) ועוד האיש דרכו ליתן שכר ולא האשד. דרכה ליתן שכר כך הוא מפורש במדרש א) ובמס׳ יבמות (ע״ו ע״ב), אבל על יישוב המקרא בלא מדרשו איני יכול לעמוד ואין מקרא יוצא מידי פשוטו; י״ח. (ה) וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול, בנוהג שבעולם אם המלך נותן נחלה וממשלה לאדם דרכן של שאר עבדי המלך להיות מקנאין בו אבל בדוד לא היו מקנאין בו עבדי שאול וזהו ונם בעיני עבדי שאול; (ו) ובשלישים בלע״ז <?וץשש לפי שהמחול נכפל לשלשה כזה; (ה) ועוד לו אך המלוכה, אך לשון מיעוט, וזה פתרונו אינו חסר עוד כי אם המלוכה ועוד לו אך המלוכה אנקוו־א כר אייר לא מלוכה שי אווכר טיט בלע״ז; (ט) ויהי שאול עויין את דוד, אורב לו להכותו; (י) ויתנבא בתוך הבית, הולך ומדבר דברים של שטות בינו לבין עצמו מחמת שתצלח דוה אלקים רעה עליו וכן תירגם יונתן ואישתטי בנו ביתא; (י־א) ויטל שאול, כמו וישלך. אכה בדוד ובקיר שיחלוף החנית את £) עיק מדרש שמואל צד 110—109 ובמדרש רות רבד, קאפ' ב׳ פסוק ד.׳.