Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 29

25 אחד בכל המלחמה האמורים נפרשה היה כה בו א), כל שכן שיצא מזויין בכל הכלים הללו. שריון קשקשים, שהקשקשים ממלאים חלל הטבעות של שריון, ואם תאמר דק היה השריון ויכולין לירות בו חצים לכך נאמר ומשקל השריון חמשת אלפים שקלים והיה עב כל כך שלא יבריחנו בוב> קשת, וכל זה כדי להודיע שבחו של דוד וגבורתו ו (ו) ומצחת נחשת יוצא מכובע על רגליו, על קצותיו של כובע נחשת הילמא בליע: (ח) למה תצאו לערוך מלחמה, כולכם׳ הלא אנכי הפלשתי שאלחם בעד הפלשתי ואתם שעובדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי וילחם בעדכם; (ט) אם יוכל להלחם כנגדי והכני והיינו לכם לעבדים. ד״א ג) הלא אנכי הפלשתי ששביתי את הארון והפלתי את ישראל בחרב ואחרי כל זאת לא שמוני פלשתים אפי׳ אחד משרי אלפים שלהן' ואתם עבדים לשאול שלא עשה לכם שום טובה ברו לכם איש וירד אלי; (י) אני חרפתי את מערכות ישראל, לפי שחרפה היא לכם שאין לכם אחד שרצונו להלחם כנגדי; (י״ב) והאיש בימי שאול זקן, ולא יכול עוד לצאת ולבוא במלחמה לכך שילח את בניו עם שאול כשם שהוא אומר בסמוך; (י־ג) וילכו שלשת בני ישי הגדולים הלכו אחרי שאול; (ט״ז) ויתיצב ארבעים יום, פת־ המתין שם ארבעים [יום] (אחרי שאולי); (י״ח) חריצי החלב, נבינין דחלב על שם שעוצרין אות בחריץ קורין אותו חריצי החלב ובלע״ז פיושילא. תביא לשר האלף, זה יהונתן«) כעניין שנאמר ואלף היו עם יהונתן בנבעת בנימין (י״ג ב׳). ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, תראה עם מי נתערבו שכן דרך הולכי מלחמה אם מועטין שמתחברין עם אחרים ונעשין לאגודה אחת וחונים ביחד ואוכלים ביחד ואומר אני לך שתראה עם מי נתחברו ונתערבו וזהו ואת ערובתם תקח, פתרונו תבין כמו ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד׳ י׳־ב) ויונתן תיתם ואת ערובתם דת טובהון, כלומר שאל להם מה הם צריכין; (כ) ויבוא המעגלה, כשהיו קריבין אנשי הצבא אל המלחמה היו מעמידין אנשי הצבא לאחורי המערכה ומקיפין ומסבבין כל אנשי המלחמה כמין עוגה וזו היא מעגלה, וכל מי שהיה יוצא לחוץ היו מקפחין את שוקיו; (כ־׳ה) ואת בית אביו יעשה חפשי, לפי שכתוב למעלה ואת בנותיכם יקח צאנכם יעשור ואתם תהיו לו לעבדים (ח׳ י״נ —י״ז) לכך הוא אומר ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל, ולפי שאדם אחד בלבד אמר לדברי) לכך סבור דוד ואמר הלא דבר הוא (פסוק כ״ט) ואין בו ממש שכן ד1א אומר ויאמר איש ישראל לכך חזר ואמר אל כל העומדים עליו להבין אם יש ממש בדבר זהו שכתוב בסמוך ויאמר דוד אל [האנשים] העומדים וגומר (פסוק כיו); (כ׳יט) הלא דבר הוא, כלו׳ וכי אמרתי להלחם עם הפלשתי, אני שאלתי מה יעשה לאיש אשר יכנו ולא מפני שרצוני להלחם עמו, וזהו שאמר הלא דבר הוא; (ל״ב) אל יפול לב אדם עליו, כלומר אל יתפחד שום אדם עלי שלא ימיתני הפלשתי; (ל״ט) ויואל ללכת, פתרונו וימאן ללכת באותן כלים, וזהו מן התיבות א) דברים אלו אינם מובנים לי כל צורכם. ב) שתי המלות אלו אינן מובנות לי כל «דק. 3) עיין פירש״י. ך) נ״ל שזה אינו כ״א כפל דברים מפסוק י״ג. ה) עיין מ״ש רש,׳* בשם "אני שמעתי'/ ך) כך הוא בכ״י ונ״ל ששבוש הוא תחת "לדוד,/