Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 27

אחריו שמואל ומצאו שמואל בגלגלו (י״נ) ברוך אתה לה׳, אינו אומר שבירכו ממש אלא שאל בשלומו: (יץ) הלא אם קטן אתה בעיניך, כלומר הלא אם קטן היית בעיניך כשאמרת הלא בן ימיני אנכי מקטני ישראל (למעלה ט׳ כ״א) ועתה נעשית ראש לכל שבטי ישראל: (כ״א) ראשית החרם, עד שלא החרימו») : (כ*ב) הנה שמוע מזבח טוב, לשמוע בקולו של הקב״ה טוב מזבח, להקשיב בקולו טוב מחלב אילים ז (כ״נ) כי חטאת קסם מרי, בל הממרה על דברו של הקב״ה כאילו הולך אצל ד,קםם כלומר כחטאת הקסם כן הממרה על דברו. ואון ותרפים הפצר, לשון עצירה כמו ויפצר בו (בראשית ל״ג י״א) כלומר שעוצר על דברו של הקב ״ה שכל מי שפוצר על דבריו כאילו עובד לאון ותרפים 5 (כ״ו) ויסב שמואל ללכת ויהי כהפנותו שכמו ללכת מעם שאול ויחזק שאול בכנף מעילו, של שמואל, ויקרע: (כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, אלקי ישראל שהוא קיים נצח אינו משקר בגזירתו שבשר ודם גזר נזירה לעשותה מחר ישן לו ולא עמד הרי גזירתו בטילה, אבל הק׳ לפי שהוא קיים לנצח אינו משקר בגזירתו, יכן הוא אומר במקום אחר וה׳ אלקים [אמת הוא אלקים] חיים ומלך עולם (ירמיה י׳ י׳) ואלקים חיים למה הוא אמת לפי שהוא אלקים חיים לעולם: (ל״ב) אנג מעדנות, פותרין מקושר כמו התקשר מעדנות כימה (איוב ל״ח ל״א) ויש פותרין אנג מעונג כלומר במקום שהייתי מעונג עד עתה אכן אמות במיתה מרה וקשה, וכן תירגם יונתן אגג מפונק. מר המות, כלומר במיתה קשה ומרה ימות עצמו: (ל״ג) כאשר שכלה נשים חרבך, שהיה הורג את ישראל ומושיב אמותיהם שכולות מבניהם כן תשכל מנשים אמך. וישסף, פתרונו וינתח: ט׳ז. (א) עד מתי אתה מתאבל ואני מאסתיו, כלומר אין אדם מתאבל אלא על דבר חשוב וראוי, וכיון שמאסתיהו אינו ראוי ומעתה אין לך להתאבל עליו. [כי ראיתי בבניו] לי מלך, כי חפצתי לי בבניו מלך ובלע״ז כמהיי־ת כמו רואה אני את דבריך (ראש השנה פרק ב׳ משנה ח׳) וכמו לעות אדם בריבו ה׳ לא ראה (איכה ג׳ ל״ו) שפתרונו לא הפץ =) : (ד) ויאמר שלום בואך, ששאלו לו שלום הוא שאתה באתה והוא השיב להם שלום ג): (ה) לזבוח לה׳ באתי, שלא היה שום עיר בארץ ישראל שלא היתד, שם במה לפי שהיה היתר הבמות. התקדשו, הזדמנו: (ו) אך נגד ה׳ משיחו, פתרונו ראוי להק׳ משיח כיוצא בזה: (ז) כי לא אשר יראה האדם, ראיית בשר ודם אינה ראייה שהרי אינו רואה אלא את הגלוי ואינו רואה את הטמון, אבל ה קב •ה רואה את הטמון כנלוי. כי האדם יראה לעינים, האדם שרואה למראה עינים רואה מה שבחוץ ואינו רואה מה שבפנים שאינו רואה מה בלבו של חבירו שהעינים אינן רואין אלא דבר הנראה אבל חקב״ה יראה ללבב כלומר שרואה את הלב שהוא טמון. כי האדם א) עיין ת״י. ב) עיין גם בפי' המחבר על איכה, נוסהא א' הוצאת באבער צד XV. ג) עיין גם כעין זד, בפי' הרד"ק.