Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 26

22 מםביב בארץ אשר ה־ אלקיך נותן לך נהלה לרשתה תמהה את זכר ׳עמלק ־(דברים ב׳ה י״ט) וזה הדבר נתקיים בשאול שהניח לו המקום מכל אויביו מסביב כשם שאומר למעלה בעניין (י״ד מ״ז מ״ה) וילהם סביב בכל אויביו במואב ובבני עמון ונו׳ ובת׳ בסמוך ויצל את ישראל מיד שוסיהן לבן הלה הכת׳ בשאול להחרים את עמלק. ועתה שמע לקול דברי ה׳, כלומר אם לא שמעת בראשונה שלא שמרת הבטחתך בשאמרתי לך שבעת ימים תוחל עד בואי אליך עתה שמע שלא תעבור על ציווי של הקיז (ב) אשר שם לו בדרך, פת׳ אשר שם לו.אורב בדרך כמו ויקה בחמשת אלפים איש וישם אותם אורב בין בית אל ובין העי(יהושע ה־ י״ב) והרבה מקראות שצריבין להוסיף תיבה ביוצא בו אל תשלחנה בחילו(עובדי׳ א' י״ג) שפת׳ אל תשלחנה ידך-בחילו, אף כאן אשר שם לו בדרך! (ג) משור ועד שה מנמל ועד חמור, בדי שלא יאמרו שור זה היה של עמלק שה זה היה של עמלק ובן נמל ובן המור שאם לא בן אין זה מחיית זכר עמלק»)! (ד) וישמע שאול, פתרונו ויקבץ. במלאים, נטל טלה ונתן ביד כל אחד ואחד ואחר כך מנה את המלאיםב): (ה) וירב בנחל, נלחם עם עמלק בנחל, באותו מקום, ויונתן תית׳ ומקים משרייתא בנהלא. בלו־ שם זיין את חילו! (ו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי, מתהילה מביאתן לארץ ישבו להם בדושנה של יריחו ובימי עתניאל פינו להם דושנה של יריחו וישבו להם בננב ערד אצל עתניאל ללמוד תורה ובימי דבורה בא חבר הקיני ונפרד מקין מבני חובב חותן משה ויט אהלה עד אילון בצעננים אשר את קדש (שופט־ם ד׳ י״א) שהוא משל עמלק וישבו שם עד שבא שאול ונצטווה למהות זכר עמלק ויסר קיני מתוך עמלק! (ט) הבקר והמשנים ועל הברים, משנים פתרונו שגדלו בל צורכן שנכפלו שנותן מבמה שנים עד שנדלו בל הצורך, כמו ופר השני שבע שנים (שם ו׳ כ־ה) שפת׳ פד שנכפלו שנותיו לשבע שנים כלומר שנשנו שנותיו עד שבע שנים J), ונמו וכסף משנה קהו בידכם (בראשית מ״נ י״ב) אף כאן משנים שנשנו שנותן ונדלו בל צורכן ולא בשפותדין משנים לשון שמניםי)! (י״ב) וישנם שמואל לקראת שאול בבקר ויוגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, כלומר הציב שם כוחו וממשלתו בשובו מהנות את עמלק שתפס כל המלכות והניה שם את נציבו במו בלכתו להציב ידו בנהר פרת (דה״י א׳ י״ה י״ג) ומשעמד שם קימאה ויסב ויעבר משם וירד הגלנל ועודנו בנלנל ושם תמצאנו, כשם ששאול אומר לשמואל כשמצאו ויקה העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבוח לה׳ אלקיך בנלנל (פסוק כ״א). ואל תפתור ויסב שמואל שאם ראיתה מימיך אדם שואל להבירו ראית איש פלוני והוא אומר לו ראיתיו בטביריא והוא הולך אחריו לאלבסנדריא אף כאן לשמואל הונד ששאול מציב לו יד בכרמל ושמואל יורד אחריו הנלנל? אלא כך הונד לשמואל כשהיה שואל אחרי שאול כבר הזר שאול להבות את עמלק ובשובו מהבות את עמלק הציב לו יד בכרמל ושהה שם קימאה ומשעמד שם קימאה נסב לו משם ועבר וירד הגלנל והנה הוא בגלנל ושם ירד א) עיק גם פי׳ הרד״ק. ב) עיין יומא ב״ב ע״ב ובמפרשים. ג) עיין בפי' הרי״ק שם. ך) עיין פי' רש״י זמ״ש במאסף זה שגה ד׳ צד 255.