Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 25

שור או כשב או עז ואינו זורק את הדם ואינו מקטיר את החלב על המזבח נאסר עליו בשר תאוה אם לא נזרק הדם על המזבח ולא נקטר החלב דבתיב פ) ירחיב ד׳ אלקיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר בי תאור. נפשך לאכול בשר וגו׳ כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך וגו׳(דבר׳י״ב כ׳וכ״אי לא אמרתי אלא בשעה שירחק ממך המקום שטורח עליך להעלות לירושלים בשתשחט שור או כשב או עז אבל כשקרוב לך המקום שאתה זובח ומקטיר בבמה ואתה שוחט שור או כשב או עז ואפילו חולין אי אתה רשאי לאכול בשר תאור. והדם לא נזרק ואתה עומד בלא תאכלו על הדם, דע לך שכן כשהוא אוט׳ וישחטו ארצה מיד הוא אומר ויאכל העם על הדם? (ל״ג—ל״ד) וכשהונד לשאול דגה העם חוטאים לה׳ לאכול על הדם מה תקנה' הוא מתקן להם אומר להם גולו אלי היום אבן גדולה ופוצו בעם הקריבו אלי איש שורו ואיש שיו ושחטתם בזה ואכלתם, פוצו בעם פתר׳ הכריזו כלומר הפיצו דבר זה בעם. בזה כמו במקום זה, כמו היש בזה הרואה (שמואל א׳ ט׳ י״א) שפתר׳ במקום זה וכמו לא היתה בזה קרישה (בראשית ל״ח כ*א), כלום׳ לא תשחטו ארצה מעתה אלא תשחטו במקום זה וזרקתם הדם על האבן הגדולה לשמים ולא תחטאו עוד לאכול על הדם, למדנו שמה ששחטו ארצה לפנים מיכן נורם להם לאכול על הדפו (ל״ה) ויבן.שאול מזבח לה׳, הוא האבן גדולה שגולו») אליו אותו החל לבנות מזבח לה׳, היה נשמע שהוא היה ראשון שבנה מזבח בעולם וזה לא יתכן לומר שהרי כמה מזבחות קודם לכן נבנו אלא משכת׳ אותו החל לבנות מזבח משמע אותו מזבח החל לבנות כלו׳ הוא המזבח הראשון אשר בנה5 (ל״ו) נקרבה הלום אל האלקים, כלו׳ לשאול באורים ותומים: (מ״א) הבה תמים כלו׳ הראה את החייב: (מ״נ) הנני אמות, בתמיד., כלוט׳ בשביל שטעמתי מעט דבש אמות בתמיהא; (מ״ה) ויפדו העם את יונתן, בדבריהם שאמרו אין השבועה חלה עליו שהרי לא שמע כשהשביע אביו את הארץ ואין חבין לו לאדם שלא בפניוב): (מ*ז) ובכל אשר יפנה ירשיע, מחייב את האומות והורגן, שהיה משכיל בכל אשר יעשה ובכל אשר יפנה שפג): ט׳ו. (א) אותי שלח ה׳ למשחך למלך על עמו על ישראל, והדבר מוטל עליך למחות זכרו של עמלק כמו שכת׳ כי יד על כם יה מלחמה לה׳ בעמלק (שמות י״ז ט״ז) שפת׳ כשישב המלך על כסא ה׳ הוא מלכות ישראל שנקרא כסא ה׳ אותה• שעה מלחמה לה־ בעמלק ומניין שכסא ה׳ נקרא מלכות ישראל שהוא אומר בשלמה וישב שלמה על כסא ה׳ (דודי א׳ כ״ט כ״נ) וזהו שאומר לו שמואל בסמוך כה אמר ה׳ צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל שהעת והשעה נותן למחות זכרו של עמלק בעניין שנאמר והיה בדגיח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך א) ג״ל הי שימש הוא ויש לגרום "שג^י". ב) עיין עירובי! פ״א ע״ב ועול בכ״ם. ג) עיין ת״י וגם רד״ק.