Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 24

20 במו מצוקי ארץ (שמואל א׳ ב׳ ח,) שהוא יסודות הארץ וכעין זה והפלשתים מצד זה וישראל מצד זה \/ מננב מול נבעו (ו) אולי יעשה ה׳ לנו, ישוער" והוא מקצרי כתוב: (ט) דומו, פתרון המתינו כמו טוב ויחיל ודומם לתשועת ה׳ (איכה נ׳ כיו): (יד) ותהי המכה הראשונה אשר הכה יונתן ונושא כליו כעשרים איש, כבחצי מענה צמד [שדה], כמשך חצי מענה בצמד (שנה) א) הבה עשרים איש, כלו׳ כשיעור אורך שיחרוש אדם מהבקר ועד חצות בצמד בקר הבה עשרים איש ללמדך שאפילו שהיו עומדים זה בצד זה לא עמדו לפניו שאם היו רחוקין זה מזה לא היה תימה בדבר אם הכם אבל עכשיו מעשה נם היה שהיו עומדין זה בצד זה ולא עמד איש מהם בפניו: (ט״ו) ותהי לחרדת אלקים, אותה החרדה היתה מאת אלקים: (ט״ז) ויראו הצופים אשר לשאול אשר בנבעת בנימין, בנוהג שבעולם כשישא גוי אל נוי חרב ואלה חונים נוכח אלה שניהם מעמידין צופים שלא יקפצו אילו על אלו פתאום וראו, והנה ההמון של פלשתים. נמוג, נע. וילך והלום, פתרי אל עבר הלז אל עבר בני ישראל מהלום בל״ע דוירשצא: (י*ט) ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידיך, הוא היה הנשאל באורים והומים וכשראה המון שבמחנה פלשתים הלוך ורב לא המתין עד שישיב לו דבר ואמי לכהן אסוף ידיך כלוט׳ כנוס ידך אליך ואף כאן לא שמר הבטחתו: (ב־׳א) והעברים היו לפלשתים ונם המה להיות עם ישראל, כלוט׳ העברים אשר היו עם פלשתים כשהשבו אותם כשנלחמו עם ישראל רנגפו לפניהם גם המה שבו עתה להיות עם ישראל: (כ״ד) ויאל שאול את העם, פתר׳ וישבע: (כ״ו) הלך דבש, במו מהלך של דבש: (ב״ז) ביערת הדבש, בדבש הגדל ביער כמו שאט׳ למעלה ובל הארץ באו ביער(פסוק כ״ה) ויש לומר ביערת דבש כמו אכלתי יערי עם דבשי (שדרש ה׳ א־) דבר המעורה בלע״ז?רישא ולא [כמו] שפותרין ביערת בקנה הדבש בלו׳ בדבש הקנים ופותר׳ ביערת כמו ותשם בסוף ומתרג׳ ושויתיה ביעראב): (ב־ט) עכר אבי את הארץ, שהשביע את העם מלאכול היום. ראו נא כי אורו עיני, שהתענית מחשיך את העינים 0 : (ל) אילו אכל העם היום משלל אויביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים, בתמי־, כלו׳ על אחת כמה ובמה אילו אכל העם היום שרבתה מכה בפלשתים י) שהיה בהם כה לרדוף אחרי פלשתים: (ל״ב) ויעט העם אל השלל ויקחו צאן ובקר, נדולים, ובני בקר עגלים קטנים, וישחטו אדצה דאכל העם על הדם, כלוט׳ הדם נשפך ארצה ולא נשפך על המזבח ובדבר זה דאכל העם על הדם שהעם אוכלין הבשר כל זמן שלא נזרק הדם על המזבח ומקרא זה כמו לא תאכלו על הדם (ויקרא ייט כ׳יט) שהוא במו לא תשחט על חמץ דם זבחי (שמות ליד כיה) פתר׳ לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אף כאן לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם קיים, ואל תשיבני והלא חולין היו ואין טעונים זריקת דם דע כי לאחר שחרב שילה והותרו הבמות ובל אחד בונה במה בחצירו ומקריב עליה כל איש אשר ישחט א) ב״ל בי מלה זו באה הנה דק מתוך שבוש, או אולי יש לגרום: שדה. ב) חמחבר כיון פח לסידש׳״י «בעין פי, המחבר יוצא גם מדברי ר' ישעיה דטראגי. נ) המחבר כיון לדברי הגמרא. ר) עיין סי' רד״ק.