Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 12

8 תנשים הצובאות בתה אוהל מועד ונודנין ביזיון [ב]קדשים. ואעפ״כ לא ישמע לקול אביהם: (ב"ו) והנער שמואל הלך וגדל וטוב נם עם ה׳ וגם עם אנשים, לפי שאמר למעלה אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם לה׳ יחטא מי יתפלל לו, שיש לך אדם אי שטוב לבריות ולא לשמים, אבל שמואל טוב לשמים וטוב לבריות: (ביז) ויבא איש האלהים אל עלי, זה אלקנה, כך שנויה בסדר עולם ב) ויאמר אליו הננלה נגליתי, יש לך האי־ן הרבה שעומדין ואינן תמוהין כמו ויאמר אלי הראית בן אדם (יהזקאל הי י״ב) שפתר׳ הלא ראית, וכן התשפוט אותם (שם ב׳ ד׳) וכן הרואה אתה מה הס עושים (שם ה׳ וי), שפתר׳ הלא רואה יס, אף כאן הננלה נגליתי פתר׳ הלא נגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה שמכל שבטי ישראל לא בהרתי לנביא ולא נגליתי לאחד משבטי ישראל אלא מבית אביך הוא אהרון הה״ד ואומר אלהם במצרים איש שיקוצי עיניו השליכו (יהזקא׳ כ׳ ז׳), על ידי אהרן נאמרה נבואה זו, ואומר שלה נא ביר תשלח (שמות ד׳ י״נ) ביד מי שאתה רגיל לשלחו הוא אהרן ההיד (כ״ה) בהור אותו מבל שבטי ישראל לי לכהן, ועוד זאת שנית עשיתי לו שבכל השבטים לא בחרתי לי לכהן אלא מזרע בית אביך משבט לוי לעלות על מזבחי להקטיר קטורת לשאת אפוד לפני: (ב׳ט) למה תבעטו במזבהי ובמנחתי אשר צויתי מעון, אשר צדתי להביא בית מעוני. ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי, שקודם שנקטר החלב אתם נוטלים חלקכם כשם שאמר למעלה גם בטרם יקטירון החלב (פסוק ט״ו) ובא נער הכהן: (ל״ו) אמר אמרתי ביתך ונו כלו׳ אמדתי כשנטלה רוח הקדש מפנהם בן אלעזר בעון שלא התהלך להתיר נדרו של יפתה י), ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם, לשרת לפני כתנת עולם, ועלי מבני איתמר, כשם שני בדברי הימים ולבני אהרן מהלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר ויחלקם דוד וצדוק מן בני אלעזר ואהימלך מן בני איתמר (חדי א׳ ב׳־ד אי, ני) ואביתר בן אהימלך ובת׳ ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה׳ למלא את דבר ה׳ אשר דבר על בית עלי בשילה(מלכי א׳ ב׳ כ״ז), למדנו שבית עלי מבני איתמר, ועתה נאום ה׳ הלילה לי כי מכבדי אכבד, אותם שכיבדוני בשיטים מזרע אלעזר כשם שני וירא פנחס בן אלעזר וגו׳(במדבר כ־ה ז׳) בלו׳ שתשוב הכהונה לאלעזר, ובוזיי יקלו, אילו בני עלי, שאנרשם מכהן לי בעיניין שנאמר וינדש •שלמה את אביתר מהיות כהן לה׳ למלא את דבר ה׳ אשר דבר על בית עלי בשילה: (ל״א) הנה ימים באים וגרעתי את זרועך ואת זרוע בית אביך, פתר׳ כהך וכה בית אביך שלא יהא זקן בביתך כדי שלא יהו [כהנים נחלים כי אין ״)] ממנים כהן גדול אלא זקן י) וכוהו של בית אב הוא כשיש זקן ביניהם י), ומדה בננד מדד. שאתם נטלתם את הבשר גם בטרם יקטירון החלב קודם זמן נם אני אסלק את בניך מן העולם קודם זמנם: (ל״ב) והבטת צר מעון א) בב״י: טרם. ב) עיין שם פרק ב׳ ועיין גם במדרש שמואל צד 69 ושם בהערה א/ עיין גם מ״ש הרד״ק בשם המפרשים. ך) זה עפ״י דדש שנדרש בב״ר פ' ס׳ ורש׳י־י ורד״ק דרשוהו בפגים אחרות. ך,) p־ בדאה לי להשלים פה התפרע הניכר. ן) תמוה לי זה, כי בגמרא לא מציגו אלא אלו מדות: כה, נוי ועושר. ץ) עיין גם בפי׳ הרד״ק.