Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 10

6 עתק מפיכם, פתר׳ אל יצאו דברים יתירים מפיכם, והוא מגזרת עתקו וגם נכרו חיל (איוב כ״א ז׳) שלא תונו איש את עמיתו בדברים. אם תראו אדם עני לא תודו מונים לו עינוייו, אם תראו אדם באין כח אל תהיו מבזים עליו, אשהבלא בנים אל תהיו מונים לה עקרה«), אם ראיתם אדם שאין שעתו עומדת לו אל תהיו מבדם עליו, וכל שהוא ברעה אל יתיאש עצמו מן הרעהב), לפי׳ אל תונו לאדם שאין שעה עומדת לו. כי אל דעות ה־, והוא יודע מי ראוי להשפיל ומי• ראוי להרים. ולו נתכנו עלילות, כלו׳ בידו יכולת להעשיר את הרש ולרומם את השפל. נתכנו במו [ה]דרכי [לא] יתכנו (יהזקאל י״ח כ״ט) ולו נתכנו, אדוונ״ט לוי שונ״ט אמנדיר״ש לש אוורש בלע׳ כלו׳ בידו לתקן את המעותים: (ה) שבעים בלחם נשברו, הרבה בני אדם היו שבעים וסוף נשכרו לבני אדם לאגורת כסף וככר להם, והוצרכו לבני אדם. ורעבים חדלו, הרבה בני אדם היו רעבים ללחם מתחילתן ולבסוף מנעו מרעבון, שהעשירו וחזרו לשבוע להם. עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, הרבהעקדוו/נתעקרו מתחילתן ועד סופן [הרבה?] נשים נקראו רבת בנים וסוף אומללו שקברו בנים בחייהם, לכך אל יתאונן אדם בעוניו ואל ישמח בעשרו, ואם תראה ארם ירוד אל תבוז עליו, אשה עקרה לא תלעג אחריה, מי עשה כן, מי נזר ששביעים בלחם נשברו ורעיבים חדלו; (ו) ה־ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל; (ז) ה¬ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם, כמוני היום שהושפלתי מתחלה ועכשיו רמה קרני; (ח) מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים, כי לה׳ מצוקי ארץ דשת עליהם, על היסודות שם תבל, הוא יסד תבל והוא מרומם עליה לאשר יישר בעיניו; (ט) רגלי חסידיו ישמר שלא יתננפו באבן מלבוא לידי שום תקלה. ורשעים בחשך ידמו, פתר־ ימחו כמו הדמין תתעבדון (דניאל ב׳ ה־), בי לא בבה ינבר איש, אלא חסדו של חסיד הוא שומר את רנליו שלא יתנגפו וצדקתו היא שעומדת.לו ולא כוחו ועוצם ידו, כי לא בכח יגבר איש, נותן טעם לרנלי חסידיו ישמר ומוסב עליו. (י) ומאת ד׳ הוא בא שייהתו מריביו שרשעים בחשך ידמו, עליו בשמים ירעם, על כל אהד ואחד י) שיריב עמו ירעם, פתרי מבריז עליו שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריוין עליו מלמעלה י•) ועונותיו של רשע הם לוכדין את רנליו. ה־ ידין אפסי ארץ, ידין עמים המשעבדין בישראל. דתן עוז למלכו וירם קרן משיהו, כאן נתנבאת לעתידי). וכה מליצת הנבואה בשם שעכשיו מוריש לוה ומעשיר לזה, משפיל לזה ומרומם לזה, כמו כן לעתיד ידין אפסי ארץ וישפיל האומות דתן עוז למלכו וירם קרן משיחו: (יא) וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער שמואל עמד שם ומשרת את הי: (י״ג) ומשפט חבהנים את העם בל איש זובח זבח ובא נער הכהן וכו׳ מניחים להם משפט שבתוב בתורה זה יהיה [משפט הכהדם] מאת העם מאת זובהי הזבה אם שור אם שה ונתן לבהן הזרוע והלחיים והקיבה (דברים י״ח ג־) ותפשו להם משפט זה שכל איש מישראל הבא לשילה לזבוח זבח, ובא נער הכהן, פתר׳ שלוחו של כהן. א) עיי[ ג״ב שם• ב) זהו בנגד מאמרם t׳‘V באבות פרק א' משגר, ז,: ואל תתיאש מן הפרענות. ג) פה יש איזה הסרק בב״י. ך) עיין דד״ק. ךי) עיין הולין דף צ״ז ע״ב. ן) עיין רד״ק.