Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 9

5 ויקרא את שמו נחמן ל אמר זה ינחמנו ז (כ״א) את זבה הימים, אלו קיבנות») שהן הובת הרגל, ואת נדרו, אלו נדרים ונדבות של בל השנה שנדרים ונדבות קריבין ביום טובב): (כ״ב) עד ינמל הנער, פתר, שיגמל מחלבו מלהניק, במו גמולי מהלב (ישעיה כ״ח ט׳), וישב שם עד עולם, שאינו מזיזו משם לעולם כשאביאנו ג) לשילה וכן עשתה משהביאתו לשילה לא השיבה אותו משם אלא שם שימש את עלי כל ימי היות בית אלהים בשילה ומשהרב שילה ומת עלי פירנס את ישראל עשר שנים כשם ששנינו בסדר עולמי), והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל בכל המקומות האלה ותשובתו הרמה כי שם ביתו משהרב שילה, אבל כל זמן שעמד שילה לא זז משם; (כ״ג) שבי עד נמלך אותו אך יקם ה׳ את דברו, שהבטיהך על ידי עלי שעתיד דיקב״ה ליתן שאילתך אשר שאלת מעמו; (כיד) ותעלהו עמה כאשר גמלתו, כאשר נגמל") מהלכו, בפרים שלשה ואיפה אהת קמח ונבל המוציאה שלשהי) עשרונים סלת למנחות לצורך שלשה פרים שהעלתה עמה שלשה עשרונים לפר. ונבל יין לנסכים, והנער נער, עודנו נער, לא היה בו כה לשמש ואעפ״י [כן] הביאתו לשילה לקיים את נדרה שנדרה י), ונתתיו לה׳ כל ימי חייו, כשם שמספרת לעלי בסמוך למה הביאתו והניחהו לשילה בעדנו נער שנם אנוכי השאלתיהו לה׳ כל הימים אשר היה הוא שאול לה׳: (כ״ה) וישחטו את הפר ויביאו את הנער ששחטו את הפר על שמו אל עלי: (כ׳־ו) אני האשד, הנצבת עמך בזה, במקום זה, להתפלל: (כ״ז) אל הנער הזה התפללתי ואתה השיבותני לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאילתך אשר שאלת מעמו, חי נפשך כשם שנבאתה כך היה, הודד ויתן [ה׳] לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו, ונם אנוכי איני כפויית טובה אלא כנגד שנתן לי שאילתי וגם אנוכי שאילתיהו לה׳, לבך הביאותיו בכאן בעודנו נער אעפ״י שעדיין אינו ראוי לשום שירות. וישתחו שם לה׳, יש לומר עלי •השתחווה והודה למקום ששמר לה הבטחתו שהבטיחה על ידו שיתן לה שאילתה ששאלה ממנו, שאם תאמר שמואל השתחווה והלא עודנו נער, אך שמעתי ששמואל השתחווה ״): ב, (א,) עלץ לבי בה׳, בתשועת ה׳. רמה קרני בה׳, בתשועת אלהים, שהייתי עקרה והושפל קרני ועתה פקדני בבן והרים קרני, רהב פי על אויבי, שהיו מהרפין אותי וקוראין לי עקרה, כנגד פנינה שכעסתה ומונה לה כי סגר ה׳ בעד רחמה היתד, אומרת: (ב) אין קדוש כה׳ כי אין בלתך, פותח את העקרות, אלא אתה, כי נותן טעם לדבר של מעלה. ואין צור כאלהינו, אין בעולם שיכול לצור צורה כאלהינו«), כי צורתו יש בה רוח חיים: (נ) אל תרבו תדברו גבוהה [גבוהה] יצא עתק מפיכם, אתם הבריות ממני תוכלו ללמוד שלא תרבו לדבר גבוהות. ואל יצא א) בכ״י קרבות, ד) זהו נגד ש״ס עדוך בביצה דף י״ט ע״א. ג) בב״י: שבאביאגו. ד) עיין שם פרק י״ג. ן",) בכ״י נגמר. ן) בכ״י תשעה ועיין פירש״י. ץ) עיין רד״ק. ךן) עיין פירש״י. ט) עיין שם ומקורו הוא י מכילתא פ' בשלה ,יעיין מדרש שמואל צד 59 הערה ל״ט.