Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 7

3 שבאכלה נקודה חמץ קמף, שאם תאמר אחרי אכלה חנה, והלא כבר נאמר ותבכה ולא תאכל, אלה על כורהך אחרי אכלה בשילה פתרו׳ אחרי עת האוכל שבשילה א). ואחרי שתה, ואחיי עת המשתה. ועלי הכהן יישב על הכסא על מזוזת היכל ה׳, שהיה משמר משמרת הקדש, ולפי שרוצה לומר בסמוך ועלי שומר את פיה, אם לא קדם ולימדך שאותה שעה היה עלי שם, כשתגיע לויאמר אליה עלי עד מתי תשתנרין (פסוק "ד) היית תוהא לומר היכן היה עלי אותה שעה, זהו לפי פשוטו, ומדרשו אותו היום מינוהו שופט ב) ז (י״א) ונתתה לאמתך זרע אנשים, פת־ ונתתה לאמתך בן, שכן דרך המקרא לומר כמו ונפש אדם (במדבר ל־א מ״ו) וכן וזרעתי את בית ישראל [ואת בית יהודה] זרע אדם(ירמיה ל*א כיו). ומורה לא יעלה על ראשו, נחלקו רבותינו בדבר ג), מהם פותרים מורא של בשר ודם לא יעלה עליו שלא יכיר פנים במשפט ולא ינור מפני איש, מהם פותרים מורה תער לא יעבור על ראשו כ• נזיר יהיה, ולמידין נזרה שוה משמשון מה מורה האמורה בשמשון תער אף מורה האמורה בשמואל תער. ויונתן שתירגם ומרות אינש לא יעדי עלוהי, עלה בדעתו לומר מורא של בשר• ודם לא יעבר עליו5 (י״ב) ועלי שומר את פיה, ותמיד. מה היא מדברת, ואש תאמר והלא יכול לשמע מה שהיא אומרת לכך נאמר (י״ג) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, ודבר זה שלא נשמע קולה נרם לויהשבה עלי לשכורה שאילו שמע מה היא מתפללת לא היה נוער בה: (ט״ו) קשת רוח מלטלניט בלע״ז 5 (ט״ז) כי מרב שיחי, שיחי מוין דקונפלנ״ט בלע״ז כמו אשיחה ואהמה (תהלים דה י״ה), וכעסי, שצרתי מכעסת אותי 5 (י״ז) ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך, כמו שאילתך,5 כאן השמר לך פן תנקש אחרי הסומים הפותרים יתן דוני״ר בל״ע בלשון בקשה ונמצאו עוקרין בפתרון תיבה זה כל הפרשה שאם תפתר יתן זה לשון בקשה נעו מעגלותיה של פרשה וו ולא תדע מהו שאומי בסמוך ותלך האשד. לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד, פנים זעומות, מה ראתה שלא היו לה פנים עוד ומה ראתה שאכלה, אם מפני תפלתו שביקש אלהי ישראל יתן את שלתך, הרבה התפללו ולא נענו, ונם כשתיגע למקרא שבסמוך אך יקם ה׳ את דברו, אם לא תלחץ ותסמך על המדרש שאמרו רבותינו י) שנה שנולד בה שמואל היה קול יוצא בעזרה שנה זו יולד בן ושמו שמואל והוא יושיע את ישראל מכף פלשתים ועליו תצלח רוח אלקים, וכל אשד. שהיתר. יולדת היתד, מוציאה שמו שמואל וכיון שגדל ורואין מעשיו אומר' אין זה שמואל, אף חנה כשנפקדה הוציאה שמו שמואל, אמר לה אלקנה אישה שבי עד נמלך אותו, אך יקם ה׳ את דברו שיצא קול בעזרה אל הילד בדבר זה תוכל לדהות המציקים לך, אך דע לך כשנכתבה הנבואה שלימה נכתבה עם פתרונה וכל הצורך שלא יכשלו בה דורות הבאים וממקומו אין חסר כלום, ואץ א) עיין גם פירש״י ורד״ק. ב) כזד. מובא גם בפירש״י ולא מצאתיז בסגנק זר. באיזה מדרש, ואזל♦ ממד. שנדרש בב״ר על הפסוק ועפרון ישב (בראשית כ״ג י,), ועיין בזכור לאברהם לאדמ״ו הח׳ בדלינר הוצאה ב, צד 46 אות ז, ובמדרש שמואל שם צד 46 אות ט' איתא: מלמד שבאותו היום מינוהו כהן גמל, וכזה מביאו גם הרד״ק. נ) עיין משנה ס־ן* נזיר. ך) עיין מדרש שמואל צד 52 קצת משונה ובפירש״י.