Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 6

2 עירו של אלקנה שהרי הוא מדריכן לרנל שהיו כל בני עירו ממתינין לו כשהיה עולה היו הכל עולין לבך נקראת העיר על שמו. מימים ימימה להשתהות ולזכה, לפי שרוצה לומר בסמוך ויהי היום ויזבח אלקנה (פסוק ד׳) הקדים ואמר ועלה האיש ההוא מעירו, ולא מפני שיהא עולה יותר מכל אדם. מימים ימימה, פתרונו ממועד למועד א), מהג המצות לחג השבועות, ומחג השבועות לחג הסבות, כמו הנה חג לה׳ בשילו מימים ימימה (שופטים כ״א י״ט), שעל כורחך פתרונו מחג לוע ושלש פעמים בשנה. מימים ימימה כמו מימים לימים שבכל מקום שצריך למ״ד מתחילת התיבה לומר לימים הטיל הכתוב ה׳ בסופה ואמר ימימה ומפתרון זה אל תט ימין ושמאל. ושם שני בני עלי הפני ופנהס. ולא הוצרך הכת׳ לומר אלא ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתהות ולזבוח לה־ צבאות בשילה ויהי היום ויזבה אלקנה, אלא הוא עומד ומדבר באלקנה ומפסיק במעשה אלקנה ומזכיר בני עלי בינתיים, ומשהוא מזכירן חוזר ומדבר במעשה אלקנה, דכת׳ ויהי היום ויזבח אלקנה, אלא לא נכתב כאן אלא לשבר את האוזן, שמפני שעתיד לומר בסוף העיניין ובני עלי בני בליעל ולא ידעו את ה־ (ב׳ י״ב), ואם לא קדם והזכירם ולימדך שהיו משמשין בבמה באותו הזמן כשהיית קורא בסוף הפרשה שהיו בני עלי נוהנין. ביזיון בקדשים היית תוהא לומר מאין באו אליו היכן למדנו שהיו משמשין בימים ההם, לכן קדם ולימדך שהיו באותו פרק ובאותו זמן שני בני עלי הפני ופנחס בהנים לה׳. וכן דרך מקראות רבים שקודמין ללמדך על דבר שאתה עתיד לתהות עליו במו וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים (בראשית כ״ו ט״ו) ובמקומו פירשתי ב) ואין לשנות כאן: (ד) ויהי היום ויזבח אלקנה, שלמי שמחה ונתן לפנינה אשתו וגו׳. (ה) ולהנה נתן מנה אחת אפים, יונתן תירג־ הולק הד בחד, כלו׳ מנה הראויה להתקבל כננד כל פנים, וכן מקובלני מפי אחי אבא ר׳ מנחם ב״ר ה ל ביו. אך אפים משמע פי שנים, שבמקום שמשמש פי שנים ישמש אפים, שכשם שהמש ידות (בראשית מיג ל״ד) משמע המשה הלקים כך משמע אפיים פי שנים כחלק של אחד מהם, ולבד מן האלף משמש פיים פי שנים, אבל האלף תיקון מילה הוא שפי לבדו משמע הלק אהד הוא, שכשיאמר פי שנים משמע שני הלקים, כמו כן כשיאמר אפיים פתרו׳ כפליים כמו מנה כפולה, למה כי את חנה אהב ז (ו) וכעסחה צרתה גם כעם, בראות צרתה פנינה שאלקנה אוהב לחנה יותר ממנה היתד, מכעסת אותה, ולבד מן הכעם שהיתה נוהנת בעצמה על שאין לה ילדים, והיתה צרתה מוספת לה כעם על כעסה ג). בעבור הרעימה, כדי לנענעה שלא תאבל, שהיתה אומרת לה כשהיה אלקנה נותן לה מנה כפולה דיי לך במנה אחת שאת יחידה בלא בנים, וזהו בעבור הרעימה כי סנר ה׳ בעד רהמה, כלו׳ בדבר ה׳ היתד, מרעימה, כי סנר ה׳ בעד רחמה: (ז) וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית ה׳ נותן לה מנה אחת אפיים, ובן תבעיסנה צרתה פנינה בראותה כי אלקנה יתן לה מנה כפולה, ולא תאבל: (מ) ותקם הנה אחרי אכלה בשילו, פתר׳ אחרי עת האוכל, לפיכך א־ א) עיין תדגים 'ובת1• q עיין פ^יטת סופרים?2ר׳ אברהם בר^יגר דף 15. {) עיין גם בפירוש ז* ישעיה.