Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1910-01-01 · VII. 1909 - 5670 (1910) · page 5

פירוש ספר שמואל לר׳ יוסף קרא הו״ל מתיך כ״י קירכהיים שמעון עפנשטיין, רב בבייזען. א. (א) מן הרמתים צופים, מקום גבעה שאדם עומד שם ונשקף למרחוק, הוא צופים, כמו ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה (במדבר ב״ג י״ד), הוא מקום גבוה שמעמידין שם צופים שכשיראה הרב באה על הארץ ויזהיר את העם, וגם יתכן לפרש צופים מארץ צוף, כמו שמצינו שנחלתו של אלקנה היא הרמה נקראת ארץ צוף, כשם שהוא אומר המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לכה ונשובה וגר ויאמר לו הנה נא איש האלהים בעיר הזאת (שמואל א' ט׳ ה׳ ו׳) ולמדנו שמקום ששמואל דר שם היא הרמה נקראת ארץ צוף, והיושבים בעיר נקראו צופים כשם שהדר בבית להם נקרא בית הלחמי. ואל ישיאך שום אדם שתפתור צופים ממשפחת א> צוף, שהרי תיבת צוף מוטל בין הרמתים ובין הר אפרים, ואם כדברי הפותרים צופים שהיה בן תוהו בן צוף לא היה לו למקרא להטיל תיבת צופים בין המקומות, אלא כך היה למקרא לומר ויה* איש אחד מן הרמתים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירוהם בן אל־הו בן תהו בן צופים, כשם שהוא אומר בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (אסתר ב׳ הי) שפתר׳ מבנימין, ובשם שקורא אותו אפרתי על שם.שהיה יושב בהר אפרים ובן ודוד בן איש אפרתי (שמואל א׳ ייז י־ב) על שם שהיה יושב בבית אל אפרתה, וכן מהלון וכליון אסרתים מבית להם יהודה (רות א׳ א׳). ומדרש רבותינו =) מן הרמתים צופים, ממאתים צופים שעמדו להם לישראל באותו הדור, אלא שלא הוצרכה נבואתו לפרסמה לדורות, אך פשוטו כמו שפירשתי למעלה, ואין רצוני לכתוב בספר זה שום מדרש שלפי מדרשו רצוף ספר בפני עצמו והרוצה לקרות בו קורא: (ג) ועלה האיש ההוא מעירו, כך הוא לשון המקרא, עיר שאדם דר בה נקראת עירו כמה שנ׳ באהיתופל מעירו מגלה (שמואל ב׳ ט״ו י״ב), וכן ביונה הוא אומר מה ארצך ואי מזה עם אתה (יונה א׳ ה׳), ארץ שהוא יושב בה נקראת ארצו אעפ״י שאינה שלו. אבל מדרש רבותינו ג) כל בני העיר היו נקראין בני א) עיין גם בפי׳ ר׳ ישעיה. ב) עיין בבלי מגלה י״ד א׳ ומדרש שמואל פרשה א' הוצאת באבר צד 44. ג) המחבר ביחן בודאי לדבר■ המדרש שמואל שם צד 45 ומובאים גם באריכות בילקוט שמואל רמז ע״ז, אבל מ״ש כל בני העיר היו גקראין ובו' אולי מרמז על דברי המדרש: נתעלה בעירו.