Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 391

318 Nicht minderes Interesse darf auch ein Brief des damals in Frankfurt weilenden Dr. S. P. Nathan zum Jubeltage seines verehrten Lehrers beanspruchen'): םם״ט יום גי א, דר״ה חשון תרץ לפ״ק. שלום וכל שוב לאמ״ו הרב המובהק החכם והחריף גדול בתורה בחכמה ובמעשים מוהר־ר יצחק בערניים שלי״ט. הנה שמוע שמעתי מאת אחי שהניע עתה העת שאמ״ו יושב כבר כ־ה שנים על כס הד,וראה בעיר מולדתי ק״ק המבורג, ונם הוגד לי שאחי ורעי אשר מנגד לאמ׳־ו עומדים, חושבים לשמח את כבוד מעלתו ולשמוח גם הם בעצמם בעבור כי נפל חלקם בנעימים כי עלה לגורלם רועה נאמן אשר הדריך אותם בדרך ישרה ולמד אותם לילך בדרכי ה׳ וביראת אלקים. ואף כי אני גר לעת עתה בארץ נכריה ולא אוכל לראות בשמחה הגדולה הזאת אמנם לא אמנע מלכתוב לכבוד מעלת אמ״ו שלבי ישמח גם אני בשמעי הכבוד והפאר אשר יהיה לו, כי אדוני יודע שמנעורי למדתי תורה אצלו ושמעודי דבקתי ותאבתי לשמוע אמרי פיו בדרכי חכמתו ותורתו אשר בם חזקתי רוחי. ראשונה אברך ואהלל יושבי עיר מולדתי בעבור כי השם שלח להם איש אשר רוח אלוקים בו אשר יראת אלקים בלבו ומתורתו לא מש, כי שמעתי מכמה אנשים, כי בזמן שכבוד מעלת אמץ בא לק״ק הדל, היראה התמוטטה, ואנשי הטוב ובפרט הבחורים ההולכים בדרך ה׳ היו הלוך ותסור, אבל עתה האיר להם רוח אמ״ו כהילל בן שחר אשר בתקפו וגבורתו עובר ובוקע העבים אשר עמדו כנגדו, אמץ ידים רפות, .וחזק ברכים כושלות ולמד הבחורים ליראה את ה׳ לשמוע בתורתו ולדבקה בו והזק את האמונה בלבם יתד במקום נאמן, למד תורה את העם ואון והקר ותקן דברים הרבה. ועתה מה אומר לאדוני ומה אדבר אליו וכי אוכל להשמיע כל תהלתו? כבר אמרו חכמנו דל שכר ת־ח עצמם עין לא ראתה אלקים זולתך עאכ״ו אם הם לומדים תורה ללמד ולעשות ולעשות את אחרים ולזכות את הרבים ואף אם אני רוצה לברך את אדוני וכי נאה לי הד מתלמידי אדוני הקטנים אישר יצק מים על ידיו אשר שאב מים מבאר חכמתו ותורתו לברך את כבוד מעלתו אשר קטנו עבה ממתני? אמנם אני סומך על דברי רבותינו דל שאמרו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעעיך, ואף על אמרם הרב קרוי אב והתלמידים קרוים בנים ולכן אמרתי אל לבי שאל ירע בעיני אדוני אם אברך את אמ״ו שהקב •ה יאריך ימיו ויהיה עוד שנים רבות כהנה וכהנה ויזכה לראות בניו ובני בניו רק בטוב ובנעימים, וכולם וכמותו וכדומה לו (כמו שאמר אחד מחכמתו במה אברכך יה״ר שיהיו צאצאי *) Ein anderer Schüler Bernays’, Professor Dr. Salomon Frensdorff, widmete eine kleine Schrift משת הנקדן '*h דרכי הניקוד והנגינית המיוחסות, (Hannover, 1847), der er ein verehrungsvolles Bcgrüssungsschreiben voranschickte.