Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 380

מי בנו מכל שארית ישראל אשר דלה מבאר מים חיים מפיקים תורה והכמה איטר ידה לנו המשורר המפואר לשם ולתהלה כמהור״ר נפתלי הי רץ ו וייזל זצ״ל, במשענת יראתו ובמהוקק נושר וזך לבבו, אשר לא תערג נפשו לרוותו בפליטת פר• הנמתו הנשארה ביד גואליו כי נפשם אותה, וידם לא תשיג להוציאם ממסגר לאור עולב, לפקד. עינים עורות בהופיע נר תורתו עלינו ישבי השך, והנה אף עיני כלו מיהלות לנגה ברק תבונתו לעזור כפי מפת ידי ע״י המתחזקים במלאכת הקודש. יצחק בלא״א מוהר״ר יעקב בערנייס דל הכם בקהל אשכנזי בק״ק האמבודג יע״א. Ausser seinen Predigten hielt Bernays mehrmals wöchentlich, wie bereits vorher erwähnt, .Kiisari־ Vorträge. Seine eigenartig packende Darstellung der Fragen und Antworten fand ein begeistertes Publikuni. Alle bei den .Huchhändlern aufzutreibenden Exemplare des ״Kusarr wurden aufgekauft, und als man sah, dass die Nachfrage trotzdem immer noch sehr gross war, wurde eine neue Drucklegung veranlasst. Zum Zweck(‘ seiner Vorträge1) wurde der Ivusari ohne Übersetzung in kleiner handlicher Form herausgegehen; zwei seiner Lieblingsschüler, Samson Baphael Hirsch2) und Lasi ben Josef, besorgten die Drucklegung. Je mehr diese klaren und schönen Vorträge das Entzücken seiner Schüler und Anhänger bildeten, desto mehr erregten sie den Neid und Hass seiner Gegner, welche in damaliger Zeit mit fanatischem Eifer bemüht waren, die sogen. Zeremonialgebote, ja, das ganze rabbinische Judentum als veraltet und geistlos hinzustellen. Da trat Bernays in stiller, zielbewusster und unermüdlicher Weise auf, um dieses geschmähte, talmudische Judentum und seine Lehren in modernem Gewände, in klarer, klassischer deutscher Spracht‘, in philosophischer Fassung öffentlich zu verkünden und mit seinem gewaltigen Geiste zu beleuchten. Wieweit die Gehässigkeit seiner Gegner und deren Bemühung zur Hinderung seines erfolggesegneten Strebens ging, ist aus folgendem aktenmässig überlieferten Vorgänge ersichtlich. Am 0. Dezember 1830 schrieb der Hamburger Senator und Polizeiherr HudtAvalcker an den Gemeinde verstand: ״Es ist mir 0 Siehe Orient 1841 S. 192, N. 3. (Die in Hamburg 1838 von Bernays zum Behüte seiner Vorträge besorgte Drucklegung). 2) In der Vorrede heisst es: גדפס בק״ק הנובר אצ: האחן מע^נער בשנת הקצ״וז עי ירי שני בדדי חמד אוהבי הנמה ודעת דק״ק האמבירו. ה״ה ה׳ הירש בכ״ד, רפאל פ״פ וד., ראזי בכ״ה יוסף.