Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 69

65 .12 יעקב היו לו שני בנים ראובן ושמעון והלך שמעון בחיי אביו למדינת הים, ושהד, שם ימים ושנים, ואחרי מות אביו כמה שנים בא וחלק עם אחיו בנכסי אביו, ועבד אהד שהיה של יעקב היה בבית בנו ומשמשו בעבד אל אדוניו גם קודם שהזר שמעון נם לאחר שחור שמעון כמה שנים, וכי גדל בן שמעון אירע מעשה ששיהרר בן ראובן אותו העבד, ובא בן שמעון וערער עליו לומר עבדי הוא כי של זקני ושל אבי היה ותבעו לדין, וטען המשוחרר אדוני שחיה מוחזק בי כמה שנים חזקה בפני אביך ולא מיחד, מעולם יי הוא שהררני ואין לך עלי בלום, וחפש בן שמעון אחרי עידי מחאת אביו ולא מצא. תשובה. אמת ואמונה היא החזקה חזקה גמורה דתנן») העבדים יש להם חזקה בשלש שנים, ואף כאן היו כמה חזקות, אלא מפני הלעז שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה נכוף את בן שמעון שישחררנו, וזה יתן לו מקצת דמיו דבר מועט דאפילו עבדו גמור היה ביון שיצא עליו שם בן חורין אסור לשעבדו. ודנתי דין זה מדתנן פי השולח ב) עשה עבדו אפותיקי לאחר שישחררו שורת הדין אין העבד חייב לרבו כלום, אלא מפני תיקון העולם פו׳ ואמרי׳ בנמ׳ מי שיחררו אמר עולא רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב בלום לרבו שיני כדרבא' דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד, אלא מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר עבדי אתה כופין את רבו שיני לשחרר וכותב לו שטר על דמיו. ונחלקו עלי רוב החכמים לאמר אין צריך כלום שיהרור מבן שמעון ביון שהחזקה חזקה, ולפי שלא יטעה ארם אחר פסקי אבוא היום לשוב מטעותי, דלא דמי אהדדי דהתם בי אמר עבדי אתה יקבלו הבל דבריו בי כשעשאו אפותיקי לו אית ליה קלא, בדאמרינן עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל הוב גובה הימנו, שורו אפותיקי ומכרו;אין בעל חוב נובה הימנו, מ״ט עבד אית ליה קלא שור לית ליה קלא, וכיון דאית ליה קלא לאפותיקי של עבד, כי לא פרעו ועבר הזמן ווה הוציא שטר חובו ואומר לעבד עבדי אתה הוששין לדבריו וסבורין בשהמר [רבו] ראשון אין בלום דכולי עלמא לא בקיאי בדרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור בו׳ ולהכי חשו חכמים ללעז זה, אבל הבא הבל יודעין בי חזקה קונה קניין גמור ושל בן ראובן ששיהרר היה, ושיחרורו שיחרור נמור, ואם יאמר בן שמעון עבדי אתה יודעים שאין בדבריו ממש, ואין כאן לעז, בי כל אותם שיודעי׳ שהיה של זקינו של בן שמעון יודעי׳ בו שהיה בחזקת בן ראובן ושלו היה ולא יחושו לעירעורו. ודווקא נקט הבא אפותיקי שהוא בא מכהו של ראשון שהוא רבו גמור וסבורים העם ביון דעשאו אפותיקי אין יכול לשחררו, אבל בן שמעון שאינו בא מכה בן ראובן אלא מבה זקינו אין השש לליעווו בי לזבל מוחזקים בו שהוא של בן ראובן. א) בבא בוזרא ג, א,. ב) גיטיי מ, ע״ב.