Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 68

64 לה אדעתא דמשמע ליה ולדייריה בהדיה וכיון דאישתמדה שדתה נפשה התיכה דאיסורא ואמור בתשמיש שלה ולית לה כתובה עליה כלל, וירושה דלה מן דאהזק בה קודס זבה, ואין הבעל מוציא מידו דירושת מלשארו וירש אותו נפקא וכיון דאשתמדא נפקה (לו) [לה] מן שארו, ולא יהיה לה (?). וכן אס¬ רב עמרם נאון אשת איש שנשתמרה אין לאביה רשות לתבוע כתובתה מנכסי בעלה ומאן דאמי יורש כתובתה טועה ושוא ודבר כזב קאמר הואיל ונפקד. מתורת ישראל ועיילא בתורת גויה וכל הקודם בנכסיה זכה בהן, דאמר רב יהודה אמר שמואל נכסי נוי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן, ואמר רב נט־ונאי דאין משומד יורש את אביו ישראל דביון תשתמד נפק ליה מתורת ירושת אביו דכתיב ונתת* לך ולזרעך אהריך, זרע בשר שמתייהס אהד אביו ליורשו, דהיינו יצהק דכתיב כי ביצהק יקיא לך זרע, וכשבא יצחק אע־פ שהיו לו יעקב ועשו לא פרע חובו ולא ירש ארץ כנען רק יעקב שהחזיק בתורת אביו, ואם איתא דמשומד יורש עשו למה לא ירש אביו הלא נתייהס אהר יעקב שנולד מרבקה, אלא לפי שנשתמד ופ-ע הובו יצא מכלל ירושה וכת׳ למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אהדו, ואותו זרע שנמשך אהר אברהם יצהק פרע חובו וקיבל ירושתו, ועשו אע־פ שנתייהם הואיל ולא נמשך [אהר אביו] לא ירש עם אחיו, אבל זה למדנו דמשומד אינו יורש (ואינו מוריש). — ולבא על משומד בעקיפין אין להם רשות מפני חילול השם, לפיכך לא מעלין ולא מורידין. ומשומד שחור בו מלקות ודאי צריך, דעבר כמה עבירות עשה ולא תעשה בריתות ומיתות ב״ד, אבל טבילה לא צריך דלא נר הוא דצריך טבילה, דנר דאתי מטפה סרוחה ופסול ועולה מניותו והורתו ולידתו שלא בקדושה ובעי לעיילי בקדושה דישראל, והאי בר ישראל והורתו ולידתו בקדושה לא בעי, דאפילו נר דמל וטבל אם הזר לג ותו לא בעי טבילה אם ההר ליהדות, דאמ׳ טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. ואע״ם שקיבל עליו צ־יך שיעמוד בצבור ויתוודה על מעשיו ויתהרט וישב בתענית לפי מה שעשה, וכיון שעשה כן הכל יודעין שעשה תשובה גמורה, ואין הוששין לערמה ומותר לאכול ולשתות עמו כיון שהתוודה וקבל בצבור לעשות תענית אע״פ שלא סיים. וכהן משומד נמי אם חזר, ובשהזר בו וקבל עליו תשובה מיד הזר לכשרותו, דתנן בהן שהיה נושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה מהן אלמא ביון שהזר בו כשר הוא. .10 יתומה שהשיאוה אמה ואהיה, ובן יתומת אב ואם, וכן מי שאבדה כתובתה הראשונה, וכן המהדר ניושתו, וכן האלמנה אין כותבין בכתובתה ודין נדוניא דהנעלת ליה מבית נשא, כן אומרים רבותינו שלכולם כותבין סתם דהנעלת ליה, ולא מזכיר לה בית נשא ולא בית אבוד. ואמה, וכן נוהנין כאן סתם כותבין, ואם יכתוב מבית נשא אין בכך בלום. והאיש שקיבל קידושין על בתו מאביו של קטן או מקטן אין באותן קידושין כלום.