Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 60

56 תוקפא, צר במו צור: (מ״א) צרעה ואשתאול, משל יהודה היו ונפל גורלו לבני דן סמוך להם: (מ״ז) ויצא גבול כני דן מהם, יצאו אנשים מהם שלא הספיק הנורל לכולם באותו מקצוע שיצא להם הגורל מצרעה ומאשתאול עד הים הנחל שלא יבלו כולם לשבת יחדיו באותו מקצוע. וילהמו עם לשם, לאחר זמן בימי עתניאל בן קנז, ובימי פסל מיכה ימו שנאמר בספר שופטים (ייח ביט). לשם הוא לייש האמור בספר שופטים, ולייש הוא לשון אריה ודן נקרא אריה דכת׳ דן גור אריה (דברים ל״נ נ״ב). ויקראו ללשם דן, שלא יצא ערער בדבר לומר מה ראו בני דן לירש את לשם והלא גבולם אצל בני יהודה במקצוע מערב, דן ולשם דן במקצוע צפונית מזרחית של ארץ ישראל מתוך שראו שדן אביהן היה הקוק על אבן לשם שבהושן שבל שנים עשר שבטים היו הקוקים בשנים עשד אבנים ואותן אבנים היו משוקעות בהושן המשפט דבתיב והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פיתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט (שמות כ־ה כ״א). ולפי שמצאו להם בני דן כך, ידעו שלשם ראוי להם ולפיכך ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם שהיד, הקוק על אבן לשם שבהושן וידעו הדודות שהיה ראוי להם מימי דן אביהם: ח (ד) ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ויאמר להם בשגגה הרגתי: (ז) ואת קרית ארבע היא הברון בהר יהודה, ואת שדה העיר ואת הצריח נתנו לבלב באחוזה: (ה) ומעבר לירדן [יריחו] מזדהה, נתנו כבר בימי משה,. את בצר במדבר ונוי: (ט) המועדה, ההוזדמנה לכך ויעודות לכךא): כ׳א. (ה) ולבני קהת הנותרים, הם בני משה ובני יצהר הברון ועוזיאל. ממשפחות מטה אפרים, נפלו להם אלו הערים, שבכל שבט ושבט נטלו הלקם במה שני מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינהלו יתן מעריו ללויים (במדבר ל״ה ה׳): (ט) אשר יקרא אתהן בשם, לפי שלא הוכיר למעלה את שמות הערים אשר ניתנו להם ע*כ מפרש למטה שמותן, לכך אמר אשר יקרא אתהן בשם: (י״א) ואת מגרשיה, אלפים לבל רוה: (י״ה) ואת עלמון, ובדברי הימים (דה־י א־ ו׳ מ־ה) ואת עלמת והיא בהורים שיונתן מתרנם אותה עלמת ב), ותדע שכן הוא שבכאן הוא מונה אותה משל בנימין ולשם הוא אומר והנה עמך שמעי בן נרא בן הימיני מבחורים (מלכים א־ ב׳ זי): (ל״ט) כל ערי הלויים בתוך אהוזת בני ישראל עדים ארבעים ושמעה, ארבעים ושתים מהן לשבת ושש J> ערים למקלט הרי ארבעים ושמונה: (מ״ב) ולא עמד איש בפניהם, לקיים מה שני לא יתיצב איש בפניכם (דברים י״א כ״ה): א) עיין רש"'. ב) עיין ג״ב שם. ג) בב״י: ושם.