Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 50

היה שבט מישראל שלא נכבשה בבר עי1 ידי יהושע רוב נהלתו ונשארה במקצת שלא הורישו יושבי הארץ במו שמפרש בספר שני בכל שבט ושבט, שבט פלוני לא הוריש את יושבי פלוני, וצור. הקב־ה ליהושע שיפקידו להם שלשה אנשים מבל שבט ושבט ויעברו באי־ץ בין בערים שכיבשו בין בערים שלא כיבשו ויכתבוה לעייים וישובו אליו והוא יחלקנה להם בשילה על פי הנורל ובשומא נתהלקה הארץ בית בור ביהודה ובה־ אפרים בבוריים בגליל, ובאורים ותומים ועל פי הגורל ביצר, אלעזר מלובש אורים ותומים ומכוון ברוח הקודש ואומר שבט פלוני •עלה גבולו תהום עבו ויהושע ובל ישראל עומדים שם, טרף בקלפי והעלה מתוכו גורל והגורל נופל לאותו שבט שכוון מתחלה: (ז) ועתה הלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים והצי השבט (זה) המנשה, זה פתרונו ויש לך חצי שבט אהד שהוא הצי שבט מנשה ועמו שני מטות שלימים שאין אתה צריך לחלק להם נהלה שבבי לקחו נחלתם אשי נתן להם משה בעבד הירדן: (כ״ב) בלעם הרגו אל חלליהם, כמו עם הלליהם: (ב״ז) הירדן ונבול עד קצה ים כנרת, ויש לה לים אפיקים מעבר לירדן ומעבר לארץ ישראל: יד. (נ) וללויים לא נתן נהלה בתובם: (ד) בי היו בני יוסף שני מטות, בלוטי א) אם תאמי מאהר ששני המטות והצי מטה לקחו נחלתם מעבר לירדן וגם שבט לוי לא היה להם נהלה, האיך נשא־ה הארץ להלק אותה לתשעת המטות והצי המטה והלא לא נשארו מי״ב מטות בי אם שמונה מטות והצי, לכך כתוב בסמוך ב• היו בני •וסף שני מטות בלומר אל תתמה בדבר ששלשה עשר מטות היו שבני יוסף היו שני מטות מנשה ואפרים כמו שבירכו ישראל אביו אפרים ומנשה בראובן ושמעון •היו ל*(בראשית מ־ח הי) הרי לך שלתשעת המטות וחצי נשאלה הא־ץ לחלק. כתיב (לעיל י״ב הי) והצי הגלעד נבול סיחון מלך חשבון ובתיב (ייינ ליא) והצי הגלעד ועשתרות ואדרעי ממלכת עוג בבשן, למדת שמשל שניהם היה בל הגלעד חציו לזה וחציו לזה: (ה) ואנוכי מלאתי אהרי ה׳ אלהי, אדם שעושה רצון רבו במקצת ומבטל במקצת אין זה ממלא רצון רבו, אבל כשאינו מפיל דבר מכל אשר מצווה עליו הרי זה נקרא ממלא רצון רבו כיהושע ובלב שמלאו אהדי ה׳ ב>: (ט) אם לא הארץ אשר דרכה תלך בה לך תהיה לנהלה ולבניך עד עולם, ההייד כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען בי מלא אחרי ה׳ (דברים א׳ ליו) וזהו הר הברון שדרך בה דבתיב עלו זה בנגב ועליתם את הה־ (במדבר י״נ י״ז) וכתיב ויעלו בנגב ויבא עד הברון (שם שם ביב) ג): (ז—י) בן ארבעים שנה אנובי בשלח משה עבד ה׳ אותי מקדש בתע (לראות) [לרנל] את הארץ, ועתה [הנה] החיה ה׳ אותי באשי דבר, זה ארבעים וחמש שנה מאז דבר הי את הדבי הזה אל משה אשר עיין נם רד״ק. ב) עיין במדבר ל״ב ב״ד. ג) עיין מד. שדרשו רז״ל ע?1 פסוק זד! בסוטר. ל״ד ע׳י׳ב.