Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 25

ויש ש נו תני ן כפרשיות אלו ובהפסקות שלהן סימן אחר ובך הוא. ב״ד כהלכה. בערב שבת ככוסות שבת בינתים. ב״ד שאם הל ר״ח אדר בשני בשבת או ברביעי בשבת עושין כהלכה וזו היא הלבה ששנינו(שם ג׳ ד׳—ביט.) הל להיות בתוך השבת מקדימין. דיה אדר שהל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. הל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת. בשנייה זכור. בשלישית פרה. ברביעית החדש הזה. בהמישית הוזרין לכסדרן. ומאי שנייה שנייה להפסקה. בערב שבת ככוסות שבזמן שהל להיות בערב שבת מסרגין את השבתות ומפסיקין שתי פעמים שמקדימין משבת שעברה וקורין פרשת שקלים ומפסיקין לשבת הבאה. ובשנייה של הפסקה קורין זכור. ובשלישית עוד מפסיקין. וברביעית פרה ובחמישית החדש כארבעה כוסות של פסה שבין ראשון ושני מפסיק ושותה כמה שייצר. ובין שני לשלישי מפסיק ואובל ושותה אבל בין שלישי לרביעי אינו יכול לפסוק ולשתות יותר מכוסו שכך שנינו (פסחים פ״י מ״ז—קייז:) בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה אף באן בין כי תשא לזכור מפסיק בין זכור לפרה מפסיק בין פרת לחדש אינו מפסיק. בשבת בנתים שאם הל להיות בשבת בנתים קורין בפרשת שקלים. בשניה בזכור ומפסיקין לשבת הבאה. ברביעית פרה. בחמישית החדש. בששית המרץ לכסדרן לסדר מאי איר ירמיה לסדר הפטרות הוא חוזר (מנלה ל׳:). וכשתזדמן פרשת שקלים ואתה תצוד. קורין מן ואתה תצוה עד ועשית כיור נהשת, והמפטיר קורא מן כי תשא עד ועשית כיור נהשת שהמפטיר קורא ועולה למנין שבעה בד׳א במקום שאין מקדשין ואין מפסיקין בין קורא בתורת למפטיר בנביא אבל במקום שמקדשין מפטיר אינו עולה וקורין שבעה ואה־כ מפטיר כמו שכתבנו למעלה. חל להיות בבי תשא עצמה קורין ששה מן כי תשא עד ויקהל והמפטיר חוזר וקורא מן כי תשא עד ועשית שכך שנינו [בברייתא] (שם ל,.) הל להיות בבי תשא עצמה קורין אותה ובופלין אותה. כך הוא סימן של פרשיות אלו וסדוריהן ומסורת שלהן. ולמה קורץ פרשת שקלים בר״ח אדר [שזמן שקלים בר״ח אדר] הוא כמו ששנינו(שקלים פ״א מ״א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים אבל בזמן הזה אין מהנים שכך שנינו (שם פ״ח מיה) השקלים והבכורים אין נוהגים אלא בפני הבית דכתיב ולקהת את בסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שאין אייל, מועד אין מהנים. ואמרו הנמים (ב״ב ט׳.) איר אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו מילל שאין שוקלין אלא בזמן שבית המקדש קיים ואם שקל בזמן הזה ביון שקרא עליהם שם שקלים תפשו הקדש ואין להם פדיון ואין יכול ליתנם לעניים שכך שנינו (שקלים פיח מיה) המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש ר׳ שמעון אומד האומד בכורים קדש אינם קדש ועד כאן לא נחלק ר׳ שמעון על החכמים אלא בבכורים אבל בשקלים מורד, להם שהם קדש והואיל והס קדש אסור ליתנם לעניים מה תקגתס יוליך לים המלח כמ,י