Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 26

22 שאמרו הנמים (עבודה זרה יע.) אין מקדישין ואין מעריכין ואין מהרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך וההרים בהמה תעקר כסות וכלים ירקבו מעות ובלי מתכות יוליך לים המלה. ובפומם אין קצבה נל מה שמבקש נל אהד ואחד מישראל ליתן יתן מפני שהיא צדקה וצדקה כל אהד ואחד לפי עין שלו הוא נותן וזה שאמרו הימים (מגלה ד:) אע־פ שאמרו מקדימין ליום הבניסה גובין בו ביום ומהלקין בו ביום לא שקלים הם אלא צדקה בעולם הם שני ומתנות לאביונים. ולמה קורין זכור קודם לפורים בדי להקדים זכירה לעשירי ומנין שצרייין אנו לקרותו שכך אמרו חכמים (שם י־ה_.) זכור יבול בלב כשהוא או׳ לא תשכה הרי שכחת הלב אמורה ומה אני מקיים זכור בפה. ולמה קורין בשלישית פרה שאמרו חכמים (פסחים וי.) שואלין בהלכות הפסה קודם לפפה שלשים יום רשב״ג או׳ שתי שבתות. וטמא מת אינו עושה פסה דבתיב איש איש בי יהיה טמא לנפש וגו׳ לפיכך קורין פרה אדומה בשלישית שהיא הלכות טהרה והזאות מטומאה לטהרה שילמדו ישראל שכך אנו צריכין "להפהד כד־ שיעשו פסה בטהרה ברביעית החדש הזה שענינו של יום הוא. לעולם קורין פרשת צו את אהרן קודם הפסה ופרשת וידבר תחלת הספר קודם עצרת וצמים בתשעה באב קודם ואתחנן ופרשת] אתם נצבים קודם ר״ה [מ״ט כדי שתכלה שנה וקללותיה שאף עצרת ר־׳ה לאילן הוא] [וסימן א) פקי״ד ופם־ה מנ״י ועצ״ר צדם] וצל״י קדם ותק״ע. וזה שאמרו חכמים (מנלה ל״א:) ר׳ שמעון בן אלעזר אומר עזרא תקן להם לישראל שיחו קורין קללות שבתורת כדגים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר״ה לאילן] שכך שנינו (ר״ה פ־א מ״ב—ט־׳ז.) בעצרת על פימת האילן. והקורא קללות שבתורת כהנים אינו מפסיק בהם שבך שנינו (מגלה פ״ג מ־ו—ל׳־א.) אץ מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כלם מ־ט לפי שאין אומרין ברכה על הפורענות אלא היאך יעשה כך אמרו חכמים (שם ל״אי.) כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם. אמי אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כדגים אבל של משנה תורה פוסק מ״ט הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי דגבורה אמרם והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרם. ופרשת האזינו קורץ אותה כמות שהיו קורין במקדש היאך היו קורין כך אמרו חכמים (מה ל״א.) במוסף של שבת מה שירה היו אומרים אמר דב חנן בר רבא אמר רב הזי״ו ל״ך. וכל שבת ושבת היו קורין אותה ואט׳ רב הנן בר אבא אמר רב בדרך שחולקין כאן כך הולקין בבית הכנסת. וכך פירש רב פלמוי ראש ישיבה הזי־ו ל״ך סימן האזינו השמים עד זכור ימות עולם. ומן זכור עד ירכיבהו. ומן ירכיבהו עד וירא ה׳ וינאץ. ומן א) ע' הגד.» מיימוגיזת הלסת תפלה פי״ג הלבה ב' שם תמצא פי, סימן זה.