Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 23

גמול לאויבי נפשינו חתים האל הנפרע לעמו ישראל מכל אויביהם. וסד. דתימא נפרע לישראל ולא הושיען אמר רבא (מגלה כ*א♦.) האל המושיע [אמן] * [אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרויהו הנפרע והאל המושיע]. דף ל*ז. שו׳ י״ט אחר וא״ר ן וא מוסיפין: אבהו א*ר יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואיר אבהו איר יוחנן. שם שו׳ כ״נ קודם ר׳ מונא ן וא מוסיפין; סירוסין לא יצא. דף ל״ז: שו׳ ב׳ ן וא גורסין: סידרא ומקדש. שם שד ד׳ ן נורם: בר ששנא גאון כך ... שם שוי ר ן וא גורסין: גומרין את ההלל. שם שד זי אחר אין אומרים ן וא מוסיפין: ואעים שאין אומרין הלל על נם שבחוצה לארץ הוא (שם ייד.) סוף סוף הרי [ן אין] אנו אומרים יום נם הוא ונגאלו ישראל בו מלהשמיד [ולהרג ולאבד] וצריכין אנו לבקש רחמים שיפדנו וינאלנו באחרונה כבראשונה [ן בראשונה כבאחרונה]. שם שד ח׳ ן וא מוסיפין: ובפורים קורין מן ויבא עמלק עד וישמע יתרו ואעים שהם תשעה פסוקים לא יקראו יותר שכך אמר רב יהודאי נאון זציל [ראש ישיבה] שאם קורץ קודם ויבא יקראו ואם לאו יקראו אלו תשעה פסוקים ולא ירלגו [והכי מסיימין כהן לוי וישראל מנח ליה לספרא בדוכתיה מקריח (ומקדש?) ואומרין כולו. ומתכנשין צבורא ויתבין עד דשמעין לקריאת מגלה מפי ש״ץ דקרי לה בדוכתא לעיל וקודשא דסדרא וקדיש עד עושה שלום. ובמנחה נמי מצלי על הנסים] ובברכת המזון מזכיר על הנסים בהודאה. והמבקש לצאת בדרך ומבקש לקרות מגלה בי״א בי״ב [בי־ג] אם יכול ליקה מגלה עמו יעשה [ד ש ד רו מן מתיבתא] כל תקנה שיכול ויקה כד שיקרא אותה בזמנה [בי״ד יעשה] ואם אין יכול יקרא או בי״א או בי״ב [ובי״ג אבל בי׳ או מי׳ ולמטה אינו יכול לקרות לפי שאין קריאתה אלא באלו הזמנים מי־׳א עד ט״ו ומט״ו ואילך עבר זמנה כדתנן (מגלה פ״א מ״א) מגלה נקראת כאהד עשר בשנים עשר וכו׳ וכי קרי בזמנים אלו מברך לפניה ולאחריה כמה שמצינו כמה שאמרו חכמים (שם ד׳:) והכי אמר רב עמרם תניא] *[כאותה ששנינו בפורים שאמרו חכמים] חנניה אומר חכמים הקילו על הכפרים שיהו מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים מכאן אנו למדין שאע״פ שזמן מגלה בי*ד משום מים ומזון לאחיהם תקנו חכמים להקדים וכ״ש הכא שאינו יכול ואי אפשר לו שמשימין אותו כבני כפרים מק׳יו ויקרא מיהו אל יקרא אותה ביחיד אלא בעשרה דאמ׳ רב (שם ה׳.) מגלה בזמנה קורץ אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה רב אמי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה ועד כאן לא נהלקו אלא בזמנה אבל שלא בזמנה שניהם מודים שאין קורין אותה אלא בעשרה והלכך אם קרא אותה בעשרה מברך לפניה ולאחריה ואם פחות מעשרה אל יברך לא לפניה ולא לאחריה וכן מי שבא מן הדרך לאחר זמנה בין ביחיד בין בעשרה לא יקרא ואם מבקש לקרותה יקרא כאדם