Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 22

שם שו׳ ליו אחר הרואה מברך ז וא מופיסין: שתים שעשה נסים ושהחיינו מבאן ואילך המדליק מברך שתים?!הדליק ושעשה נסים והרואה מברך אחת, דף ליו: שו׳ ני קודם וודר א מוסיף: אי נמי לשיעורא שאם היתד. דולקת והולכת עד שיעור זה ורוצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. שם שד ו־ והלכה כבית הלל ליתא בן וא. שם שם קודם: בטפח ן וא מופיפין בהלל של פתה. שם שד ד א גורס לפתה משמאל דרך ביאה. שם שם בדי שיהא עד במלאכה (שד ייד) ליתא בן וא ושם נמצא: ומדליקין מנר לנר ואפילו נשים חייבות בנר חנוכה. שם שוי ט־ו ובשמונת עד מלאכה ליתא בא. שם שד ט״ז ליתא בן. שם שוי י׳ז א מוסיף: יתבין בתעניתא דבמעלי יומא דפוריא ונחית ש*צ בצפרא ואמר סליחות מאי דניהה ליה כי ענינא דמפרשי לעיל בסדורא דתעניתא ונחית סתמי...(?) ובמנחה דמעלי יומא דפוריא וקורא בתורה ויהל משה כשאר תעניות ואד ייח כדרכן ומזכיר עננו בין יחיד בין צבור יחיד אומר בשומע תפלה ושליח צבור אומרה בין נואל לרופא רצה ומודים ופרסי כהני ידיהון ושים שלום רחום והנון קדיש כולו. במעריב אומי ברכו אשר בדברו וק״ש ובד וקיימין צבורא ומצלי בלחש שמונה עשרה כולו. שם שד כיה א מוסיף: ומקדיש ש*צ קדיש כולו וחתים עושה שלום ומכניס בולהו צבורא ושמעי קריאת המגלה וצריבו לכווני דעתיהו למשמע דהכי אמרו חכמים (ע׳ ברכות ל״א. וריד. כ״ט.) לעולם אין יוצאין עד שיתבוין משמיע לשומע ושומע למשמיע שהבל יתנו בה הלב שני תכין לבם תקשיב אזנך וקורין את המנלה לפני הצבור קודם שיאכלו כלום. שם שד כ״ט אחר הקורא ן וא מוסיפין: במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ידי חובתו בד״א בצבור ובמגלה. שם שד ליה אהר שהחיינו א מוסיף: ופתח וקרי ש״צ ויהי בימי אחשורוש כד ובי ממא ומרדכי יצא אמר רב סעדיה ז צ •ל דמנהגא הוי רפתה ש*צ מלת ומרדכי יצא בלחוד ובתרי׳ ענו בולי צבורא ומרדכי יצא כולי פסוקא עד ושמהה ובתרייהו הדר ש־צ נמי ליהודים זו המלה לבדה ובתריה ענו כולה צבורא ואמרין כולי פסוקא עד ויקר והדר אמר ליה ש*צ זמנא אהרינא בדעבד בקרא דמרדבי יצא. ואיכא צבורין דעבדי הכי דכי מתחיל ש״צ מלת ומרדכי יצא בלחוד ענו כולי צבורא מלפני המלך ואמרי כולהו תרויהו פסוקי ומרדכי יצא וליהודים היתד. אורה בבת אחת ובתריה הדר שליח צבור ואמר להו לתרויהו בבת אהת ומרדכי יצא וליהודים היתד. ונו׳ וכי מטי בסוף למקרא כי מרדכי היהודי וענו צבורא כולהו משנה למלך ונמרי לפסוקא והדי אמי לי׳ ש״צ. ולאחריה במקום שנהגו לברך מברך. שם שו׳ ליו ן וא מוסיפין: והכי אמר מראנא ורבאנא משה נא ו ן מגלה מעין ביכה דילה קא חתים אנב דאמר הרב את ריבנו והדן את דיננו' ומשלם