Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 8

שם שוי ה׳ ך וא גורס־ן: הזנא (במקום שלוחא). שם שוי י״א ץ וא נורסין: ואמרו אמן ועודן הצבור אמן •הא שמיה. שם שד י־ב ן וא נורסין: ואומר ויתברך. שם שד ט״ו עד דף די. שד ה׳ (קדיש ליחיד) ובן דף די. שד הי עד סוף העמוד (ברבו ליחיד) ליתא בן וא. דף די: שד ד בן וא ליתא: וישתבה :ורע וקודם עושה •צלום מוסיפין: ויתעלה * [ויתפאר] |דתקלס1 שמיה [דקוושא] כורע. שם שד הי ן וא נורסין: ארבעה בריעות. שם שד כ״ז ליתא בן עד דף ה׳. שוי אי ובא נמצא במקומו המאמי הזה: והבי אמ־ רב סעדיה גאון דל מי שחתם אור הדש הוא תועה לפי שלא תקנו הבמים ברבה זו על האור העתיד לימות המשיח אלא על אור היום המאיר בבל יום במה •צאנו מברכין בערב המעריב ערבים הילכך מאן דמדבר ליה שפיר הוא לשתוקי אלא כשמגיע להמהדש בבל יום תמיד מעשה בראשית ידלנ ויאמר כאמור לעושה אורים נדולים בי לעולם חסדו בא״י יוצר המאורות. דף הי. שד ח׳ ן וא גודסין: ובהשמעת אזנים ובדקדוק האותיות. שם שד ט״ז ן וא נודסין: לא בן מפני דקיימא לן. שם שוי ב״ד בן וא ליתא: בנמרא. שם שד ב״ה ן וא נורסין: בכולי תנואי. שם שד ל׳ ן וא נורסין: תנייאתא נמי בסוף האי פרקין(ברכות פייה מ״ז—נייא:). דף הי: שוי כיד במקום: ובתלמוד א״י ן וא נורסין: ובתלמוד בבלי(ברכות ייא.). דף ד. שד י״א אחר בחיית ן מוסיף: אלא תולתא בהי״ת ותרי תולתא בדייל. שם שד י־ה אחר ועשיתם א מוסיף כאן: בסדר ברכות ולא (!) בסדר אחר לא ראיתי זה ועשיתם, אתכם מארץ ותנו רבנן (ברכות ייד.) הקורא שמע ופנע רבו בו [בפרקים שואל מפני הכבוד] ואין צריך לומר שמיציב באמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שמשיב דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אד באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ומיציב שלום לכל אדם. אלו הן בין הפרקים (ברכות פיב מ״א—י״נ.) בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם יצמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב ר׳ יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. ובפרקים ובאמצע דפליגי ר׳ מאיר ור׳ יהודה אייר אבהו א־ר יוחנן (שם י״ד,) הלכה כר׳ יהודה ואמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן מאי טעמא דרי יהודה והי אלהים אמה. והנו רבנן (שם מ־ז.) האומדן קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בייאש הזית ובראש התאנה משום נפוש ענפייהו ובשאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו והאומדן שקורין בראש האילן והוא דלא עפיקי במלאכתן בפרק ראשון ובתפלה כלל לא. דף ד: שוי "ב בן וא ליתא: וקורא ק־ש עד אלהיכם ומתהילין: ואד כך אמת,