Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 7

בסי אהבת ציון וירושלים צד 46—45) כשהוא לובשן מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ושמע מניה דאינו מברך על שתיהן אלא אחת אבל אם סח מברך על של ראש על מצות תפילין, שם שד כ־ד שאין מצות עד שד כ*ז ליתא בן. שם שד י״ה ן מוסיף? ואמרו הכמים לעולם . . . דף ב: שד כ״ח ן וא מוסיפין: שבשתא היא בידיה דקא אמרינן בפרקין דמאימתי מוכירין גבורות נשמים (ברכות ניט:) א״ר אבהו ואמרי לה במתניתא מאימתי מברכין על הגשמים משעה שיצא חתן לקראת כלה. ומאי מברך אמר רב יהודה מודים אנהנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה ומפה שהורדתנו ור׳ יוחנן מסיים בה הכי ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי הרקיע ועינינו [מאירות] כשמש וירח וידינו [פרושות] כנשרי שמים ותלינו קלות כאילות אין אנו מספיקין להודות לך די אלהינו ולברך את שמך [מלכנו] על אהת מאלף אלפי אלפים ורוב רובי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו [מלפנים] ממצרים נאלתנו הי אלהינו ומבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רעים ורבים דליתנו ועד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו הסדיך על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו לשמך מלכנו בא־י אל רוב ההודאות. ומקשינן רוב ההודאות ולא כל ההודאות ומתרצינן אמר רבא אימא האל ההודאות וכי חיכי דקא משמע רוב ההודאות ולא כל ההודאות הכי נמי משמע רוב התושבחות ולא כל התושבחות הלכך מאן דמסיים ברוב התושבחות שפיר דאמי לשתוקיה. שם שד ל״ב קודם ואומר יהי כבוד ן וא מוסיפין; בא״י אמיד, האל המלך המהולל בפי עמו משובה ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך ובד. שם שם קודם אשרי א מוסיף אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת הי. שם שד ל*נ ן וא גורסין: עד שם קדשו לעולם ועד ומוסיפין האי פסוקא בתר.... דף ג. שד א׳ ץ וא נורסין: נברך יה לשלשולי. שם שד ב׳ קודם ומבעי ן וא מוסיפין; והללויה בתר תהלת ה׳ ידבר פי ריש פיקא הוא ואמטול הכי מוסיפין ואנחנו נברך יה וכד. שם שד ד׳ ן וא גורסין: ואמרינן מ״ט אי נימא משום דאתיא בא״ב (ברכות דיג) ואהר זה ן מוסיף עוד: נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי אלא משום דכתיב ביה פותח את ידיך נימא הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר ומסקי, אלא משום דאית ביה תרתי אתיא באלף בית וכתיב ביה נמי פותה את ידיך. שם שד ה׳ בן וא פסוקי דזמרא מסיימין בויברך דוד בפסוק ומהללים לשם תפארתך והשאר ליתא ונם השירה ליתא עד סוף שורה ד, שם שד ח׳ ן מוסיף: ועומד שליח צבור וחותם. דף ג: שד ז׳ ן גורס: כגון (במקום: או לצורך).