Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1907-01-01 · V. 1907 - 5668 (1907) · page 6

2 המעין מן תשסרי השסרי הרי שהין ועשרים קמיאתא הרי המנץ ודסעודת׳ דיממא תמני הא כיצד ההא דנטילת ידים והמוציא להם וארבעה הברכת מזונא הזן ועל הארץ ובונה ירושלים והטוב והמטיב ותרתי דמשתיא אי דחמרא ב8*ה ועל הגפן ועל פרי הגפן אי דמיא שהכל ובורא נפשות בנון אתרא דרנילין מאכל וההר משתיא הרי תמני וארבעה דק״ש דרמשא תרתי לקמא ותרתי לבתרא כדתנן ושם) בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה לפניה המעריב ואוהב עמו ישראל לאחריה נאל ישראל ושומר עמו ישראל ותמני דסעודתא דרמשא הרי עשרים ותמנין הרי מאה בר מהמלך בכבודו דאוסיפו רבנן בתראי בתר פסוקי דשבחא דקודשא בריך הוא ודרחמי ובר מהמפיל הבל* שינה דק״ש דעל מטתו ובר מכמה זמני דהוצטריך לגדולים או לקטנים ובר ממאכל פירי או ירק ובר ממירה וכי לימא מר בשלמא דיומא דהול דאיכא תלתא זמני תשסרי תשמרי מימליאן כולהו אלא בשבתא דליכא צלותא דתשסרי היבי ממליאן אפשר לאשלומנהי כדקא אמרינן(מנחות מ״ג:) רב הייא בייה דרב אויא בשבתא וביומא טבא טרה וממלי לה בספרמק ובמגדי ומיני בשמים ומיני פירות כגון עצי בשמים ובורא עשבי בשמים [ובורא מיני בשמים] וכל פירא ופירא כדהזי ליה. ודקא אמרינן (ע׳ במדבר רבד• פייה) דדוד מלכא דישראל תקנינהו דכתיב נאום דוד בן ישי נאום הגבר הוקם על ע״ל בנימטריא מאה הוי וכל יום ויום היו מתים מישראל מאה איש בכל יום ולא היו יודעין בשביל מה עד שבא דוד וחקר [בדבר] והבין ביוה הקדש ותקן מאה ברכות ואסמכתא דמילתא [דא] (ירושלמי סוף ברכות) ועתה ישראל מה הי אלהיך שואל מעמך מאה ברכות הקב"ה שואל מעמך. ומאן דמב־ך שלא עשני בור לא עביד כהלכתא דאע״ג דירסי׳ בפדקין דהתכלת (מנחות מעז) היי ר׳ מאיר אומר שלש ברכות חייב אדם לומר בכל יום שלא עשני נוי ושלא עשני אשה ושלא עשני בור ובגמרא דארץ ישראל (ברכות פ־ט ה״ב—יעז) נמי תני בשם ר׳ יהודה שלשה דברים צריך אדם לומר בבל יום וכוי ברוך שלא עשני גוי שאין הנוים כלום שנאמר כל הנוים כאין ננדו ברוך שלא עשני בור שאין בור ירא חטא וברוך שלא עשני אשד. שאין אשד. מצווה על המצות אפיי הבי לא חזי לב־ובה הדא דשאילוה מקמי רב נטרו נאי גאון ז״ל ולא שדרה ותו בגמרא אסתלקא לה (מנחות שם) דרב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקא מברך שלא עשני בור אמי ליה כולי האי נמי אלא מאי אברוך שלא עשני עבד העי אשה עבד זיל טפי: שם שי׳ י״ט ן וא נורסין: על מצות תפילין. שם שר כ״א ן וא גורסין: לשום תפילין. שם שוי כ״ד עד ב״ז ליתא בא ובמקומו נמצא שם: לית הכי הלכתא דאין מברך שתים אלא א״ב סה דאמר ־בא אמר רב הפרא (מנהות ל״ו.) סח בין תפלה לתפלה הוז־ ומברך ואקשינן ותרצען דהיכא דלא פה לא מברך. ובירושלמי (ברכות \פ״ב הע—די עי׳ג) עיי מה שכתוב