Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 324

201 vom Sonnenaufgang und Sonnenuntergang abhängen, also ק״ש, תפלה שבת, ייום המיילד. — etc. etc. Es ist auffallend, dass die Frage von unseren פוסרןם nicht berührt wird. Als Erklärung hierfür kann man nur die unvollständige Anschauung von den Grenzen der bewohnten Gegenden der Erde ansehen, wie sie selbst in Gelehrtenkreisen bis ins späte Mittelalter hinein geherrscht hat1). Bei dem in der Gegenwart ausgedehnten Weltverkehr ist es höchst wahrscheinlich, dass auch in den nördlichsten Gegenden Amerikas und Europas Juden wohnen, und es ist deshalb von der grössten Wichtigkeit, unsere Aufgabe einer Lösung zuzuführen. Der תפארת ישראל berührt das Problem in ברבות פ״א משנה ב׳, ohne aber zu einer bestimmten Entscheidung zu kommen. Ferner wird unser Thema ausgiebig besprochen in קול יהודה, der Erklärung zum כוזרי von ר׳ יוסף מאסקאטא. Derselbe gibt drei Antworten auf unsere Frage; ich führe im folgenden seine eigenen Worte an : 1) גלוי וידוע לפני תמים רעים בי לבני ישראל שומרי מצוד. לא יהיה שם מסלול ודרך מעתה ועד עולם ...... 2) כבר נפטרו יושביו מן השביתה כמו שהעדר השדה יפטור מן המעשר והעדר הבית מן המעקה... ובכן אס לא ברית יומם וליילד. חוקות שמים בארץ ההיא לשמירת שבת לא הושמו... שקיעת החמה שדריה בטלה מן המקום ההוא גם מועדי ד לא יהולו שמה ......... •3) כי אף אמנם יתחייבו שם בשמירת שבת לא הלה עליהם שביתה זו רק בכדי יום של ב״ד שעות לאהד ז׳ ימים משוערים כי מערב עד ערב תשבתו שבתכם לא נאמר רק לשוכני ארץ ישיאל ...... Die erste Antwort ist durch die Tatsachen widerlegt, die zweite würde konsequenterweise dazu führen, die jüdischen Bewohner der Nord-und Südpolargegenden von allen Pflichten zu befreien, welche an die Tageszeit oder Nachtzeit gebunden sind, also קריאת שמע ,תפלה u. s. w. und das scheint kaum plausibel. Wir müssten also die dritte ziemlich unklare Antwort als den einzig möglichen Ausweg anerkennen, und annehmen, dass die ״Nacht“ dort anfängt, wenn die Sonne genau im Westen steht. Das lässt sich ebenso genau angeben, wie der Eintritt von צאת הכוכבים. Der Begriff בין השמשות würde ganz wegfallen, da ein Zweifel zwischen Tag und Nacht nicht mehr vorhanden ist. Es wäre von Wichtigkeit zu entscheiden, ob man daselbst am שבת zu חיוב סקילה oder חיוב הטאת kommen kann. ') Siehe z. B. יסוד עולם מאמר שני פ״ג.