Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 31

אנשי המקום בני ימיני כולם רשעים: (י־ח) ואת בית ה׳ אני הולך, לשילה: (ב־א) דבול לשון יביל: (כ׳ב) מתדפקים, כמו דודי דופק (שה״ש ה׳ בי). ונדענו, למשכב זנר: (כ־ה) ויתעללו בה תרנ׳ ואיתעלבו בה, כמו ויהיו מלעיבים (דה־י ב׳ ל־ו ט״ז) ומסורת זה תפוש בידך, אם תמצא בתיבת עולל תי״ו באמצע התיבה כמו התעללת* במצרים (שמות י׳ ב׳) וכמו התעללו בי דשאול (שמואל א׳ ל״א ד׳) דע שהוא לשון לעג, ואם אין בו תי־ו כמו ועולל למו (איכה א, כ־ב) וכן כאשד עוללת לי (שם שם) דע שהוא לשון מעשה כמו כפרי מעלליו (ירמיה י״ז יי), אף כאן ויתעללו בה, פת׳ ויצהקו בה כל הלילה: ב י (ב) דתיצבו פינות כל העם, תת׳ רישי כל עמא: (ה) אותי •דימו להרוג, תת• עלי השיבו למיקטל: (מ) עליה בנורל, נתמני עלה בעדבא, שנפיל גורלות מי הם אותן עשרה שיכינו צידה למאה ומאה לאלף ואלף לרבבה, שמפני שאמרו לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו עד שנבוא לגבע בנימין הוצרכו לאנשים שיכינו להם צידה, ובל מי שנפל עליו הגורל להכין צידה לא היה יבול לעכב: (י״א) באיש אהד הברים, תת׳ שוון: (ט*ז) איטר יד ימינו, סתום יד •מינו כמו אל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס־מ ט־ז) שפת׳ אל תסתום על• באר פיה, כל זה קולע באבן, ואינו משנה בין שיער לשיער וכן תרגומו: <י*ה) וישאלו באלהים, באורים וחומים, ולא ביהנו דבריהם אם לנצה אם להינצה, אלא מי יעלה לנו בתהלה, למלחמה. עם בני בנימין, בסבורין הם לנצח לכך לא שאלו אם נעלה א) למלהמה עם בני בנימין אם נחדל, לפיכך מה ששאלו הושב להם ונפלו בעון פסל מיכה שלא מיהו ופילגש בנבעה מיהו: (כ*נ) האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי, אף כאן לא ביהנו דבריהם שלא שאלו האוסיף לגשת למלהמה אם אהדל, לבך לא הושב להם הדלו לכם אלא עלו אליו, אבל כי נתון אתן את בנימין בידך לא הושב להם, אבל כשביהנו דבריהם בשלישית ששאלו: (כיה) האוסיף עוד לצאת למלהמה עם בני בנימין אה* אם אהדל וכבר נפל מהם רב בעון פסל מיכה, הושב להם, עלו כי מחר אתננו בידך: (ל־א) הנתקו תת׳ איתננידו: (ל״ב) ונתקנוהו תת׳ וננידונון, כלו׳ ונמשכם: (ל׳נ) מגיה, מושך ממקומו במו נוחי מבטן (תהלים כ״ב י׳). ממערה גבע, ממקום צד ערוותה וגלוייה של נבעת בנימין, מקום תורפה שלה שהיא נוחה ליכבש משם, כמו לראות את ערות הארץ באתם (בראשית מ״ב טי) ב): (ליו) ויתנו איש ישראל מקום לבנימין, לנוס העירה. בי בטחו אל האורב, שילכוד את העיר בטרם ישובו בני בנימין העירה: (ל״ה) והמועד היה לאיש ישראל עם האורב הרב, תת׳ וזימנא הוד. מתקן לאינש ישראל עם במנא דיסנון לאסקא קיטורא בקימור דתנן מן קרתא: (ל ■ט) דהפך א) בב״י : עולה ובנראה יש לתקן : גע^רי• ד) עיין פירש׳/