Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 32

2* איש ישראל במלחמה, עכשיו חוזר לתהילת הדברים ושונה ומפרש עשרים והמשת אלף שכת־ למעלה, כיצד נפלו והיכן נפלו, מתחלה] כשיצא[ו] בני בנימין מן הגבעה להלחם בישראל נהפך איש ישראל לנום מפני בנימין לנתק אותם מן העיר, דכת׳ ויהפוך איש ישראל'במלחמה ובנימין החל להכות וג,: (מ״ב) ואשר מהערים משהיתים אותו בתוכו, בבל עיר ועיר מישראל שאיש בישראל(?) »> שמה יוצאין אנשי העיר ומשחיתים אותו בתוך העיר אשר נס שמה 5 (מ־נ) כיתרו את בנימין, סיבבו את בנימין, מנוחה הדריכוהו, בתוך מנוהה שלו הדריכוהו: (מ־ה) ויעללוהו, הריגה אחר הריגה כעוללות שאהר הבציר. חמשת אלפים, הרי עשרים ושלשה אלף האמור למעלה, והמאה הכתובים למעלה לא פירש היכן נפלו: (מ״ח) מעיר מתום עד בהמה, תרג׳ מקירויהון גמרונון עד בעירא. ופתרון התמו כל יושבי הערים עד בהמה ואנשים בכלל מתים שמתום לשון כלייה הוא, ויש לתמוה על אלף היכן הן שהדי עשרים וששה אלף התפקדו מן הערים ומן הנבעת שבע מאות ובאן מנה בנופלים עשרים וחמשה אלף ומאה איש ושש מאות נמלטו אל סלע רימון ושמא האלף ברהו אל הערים ונפלו למהרת כששבו בני ישראל ב) אל ערי בנימין להחרים הנשים והטף ג): כ־א. (ג) להפקד היום מישראל שבט אהד, לד,הסר היום שבט אהד מישראל: (י*ד) ולא מצאו להם כן, תרגי ולא סופיקו להון כן, שהרי מבנימין נשארו שש מאות ובנות יבש נלעד לא היו כי אם ארבע מאות: (י״ז) ויאמרו ירושת פליטה, ניתן ירושת פליטה לבנימין: (י־ט) ויאמרו [הנה] הג ה׳ בשילה, אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה כעין זה: (כ״ב) והיה בי יבואו אבותס או אהיהם לרוב אלינו, לומר ולא נשבענו להם שאיש ממנו לא יתן את בתו לבנימין ואתם הרשיתם אותם שחטפו את בנותינו להם לנשים ואמרנו אליהם הנונו אותם, ריחמנו אותם, לפי שלא לקהנו לכל איש אשתו במלהמת יבש גלעד שמבנימין נשארו שש מאות ומבנות יבש גלעד לא נשארו כי אם ארבע מאות ועכשיו" שהרשינום לחטוף להם מבנות שילה אין אתם עוברים על השבועה שהרי לא אתם נתתם להן אלא הם חטפום מעצמם שאם נתתם להם מרצונכם כעת שהייתם נותנין להם תאשמו הייתם אשימים ועוברין על השבועה שנשבעתם, אבל הם עצמם גזלו להם ואתם תהיו נקיים: (כ־ה) בימים ההם אין מלך בישראל, פתרון 'X* לבונה מסילה 3 ם U u^acu U CCC שפלה II vr* כ־; 9 a (i \a ס א) בב״י המלה מטושטשת. ב) בכ״י ישבו. ג) עיין בל זה בפידש״י.