Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 30

25 עם אחר יכול?1הורישם מפני עם רב היושבים בקרבה,?1בך נאמר' יורש עצר, מתי מעט המה, תרג׳ ירתץ זעירין, ושמא תאמר אם בני העיר מועמין יושבי הארץ הקרובים להם והם צידונים יבואו לעזרתם אם יבואו אלה להחריד אותם ולהורישם לבך נאמר ורחוקים המה מצידונים, [ושמא תאמר] הם כרותי ברית את עם אחר ובל זמן שמשלהין עליהם לאמד עלו עלינו ועזרונו הם נכונים לבוא, לכך נאמר ודבר אין להם עם אדם: (ה) מה אתם, מה ראיתם: (ט) ויאמרו קומו ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאוד וגו : (י) כבואכם תבואו אל עם בוטה, לפיכך נוהה ליכבש: (כ־א) ואת הכבודה, משואות, וכן כל דבר שהוא כבר בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם א). הכבודה פיישנטומ״א בליעב): (ביט) ויקרא שם העיד דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם לייש שם העיר לראשונה, פסוק זה מפורש כבר בסי יהושע במקום נחלת בני דן ג): (ל) ויהונתן בן גרשם בן מנשה, מפני כבוד כתב נו ץ לשנות את השם וכתבה תלויה לאמר שלא מנשה היה אלא משה היה ח, עד יום גלות הארץ, בימי הושע בן אלה שנטל סנהריב עגלי זהב שבבית אל ושברן ופסלו של מיכה עמהם והלך לו לאשור: י״ס. (ב) ותזנה, תרגומו ובסרת. ותהי שם ימים, וכמה ארבעה הדשים: (נ) ותביאהו בית אביה, בלו׳ כשראתה אותו פילגשו הביאתו לבית אביה: (ה) עד נטות היום, עד שיתפזר האור לעולם, נטות, לשון משך והרחבה, במו כנחלים נטיו(במדבר ב־ד ד), וכמו יטה לארץ מנלם (איוב ט״ו כ״ט): (ט) הנות היום, שקע השמש ובא למקום חנייתו: (י) הכושים, תרג׳ השוקיין: (י״ג)!לני, במו ולננו דנשות הנדן במקום נדן שניה: (ט״ז) והאיש מהד אפרים והוא גר בגבעה, שלא תתמה אם זה האיש מאסף אותו הביתה ללון, שמה שלא למד ממעשה אנשי העיר לפי שלא היה משם אלא שנד עמם, אבל א) עיין פידש״י. ב) בל״א pezanturne, Schwerfälligkeit. ג) כיהושע י״ט מ/,ז ששם כתוב: ויקראו ללשם דן בשם ק אביהם, כתב המהבד ב*ה״ל: לשם הוא לייש האמור בספר שופטים ו ל י י ש הוא לשון אריה ודן נקרא אריה דנת׳ דן גור אריה (דברים ל״ג ב״ב) ויקראו דלשם ק שלא יצא ערער בדבר לומר מה ראו בני דן לירש את לשם והלא גבולם אצל בני יר״זדה במקצוע מערב 'ולשם דן במקצוע צפינית מזרה ת של א״י אלא מתוך שראו שדן אביהן היה הקוק על אב; לשם שבדזזש; שכל שנים עשר שבטים היו חקוקים בשנים עשר אבנ-ם ואותן אבנים הי; משוקעות בהושן המשפט דכת, והאבנים תה־יין על שמות בנ״י שתים עשרה על שמותם פיתוחי הזהם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט (שמות ב״ה כ״א) ולפי שמצאו להם בגי דן כך ידעו שלשם ראוי להם ולפיכך ויקראו ללשן דן בשם דן אביהם שהיה הקוק על אבן לשם שבהושן וידעו הדודות שהיה ראוי להם מימי דן אביהן י עכ״ל המחבר. זמ״ש בפי, לשם הוא כמו שמצאנו בפירש״י במקומנו שיפטים י״ה ל/ ך) בירושלמי פרק ט' דברבות ד״ף י״ג ע״ד איתא : אם זכה בן משת ואם לאו זכה בן מנשה, וכמו כן גם בילקוט שופט ס סי, ע״ג ובבבלי בבא בתרא ד״ף ק'׳ט ע״ב איתא : וכי בן מנשה הזא והלא בן משה הוא דכת, ובני משה גרשם ואליעזר אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה.