Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 26

21 מנוה היה מחזר אהד שמו כסבור שהיא איש והמלאך לא וז משם עד שהודיעו שהוא פלאי שהוא מלאך כמו שאמר בסמוך ומפליא לעשות, שעולה בלהב השמימה וכת׳ אז ידע מנוה: (י״ט) ומנוח ואשתו רואים, דבר זה נאמר לפי שעתיד לומר בסמוך כי אלהיט ראינו(פסוק כ״ב): (כ־ב) כי אלהים ראינו, תרג׳ ארי מלאכיא דה׳ הזינא: (כ׳נ) לו הפץ ה׳ להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה, שמי שאינו הפץ בו אינו מקבל מידו עולה ומנחה כעיניין שני אין לי חפץ בכם אמר ה׳ צבאות ומנחה לא ארצה מידכם (מלאכי א׳ י׳), ולא הראנו את בל אלה, לא הראנו מלאך שלו ואת א) שעלה בלהב השמימה. וכעת לא השמיענו כזאת, לא השמיענו שלמועד כעת היה אני יולדת בן שיושיע את ישראל מיד פלשתים: (כ״ה) ותהל רוה ה׳ לפעמו במחנה דן, לנענע אותו כדמתרג׳ ותפעם רוהו(בראשית מ״א ה׳), אאשמוב־ר לוי בל״עב), שנתן בלבו שילך משם תמנתה אל פלשתים שצרעה ואשתאול אצל פלשתים הוא ז יד. (ד) כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, תרגומו ארי מן קדם [ה׳| הוא [אדי] תוסקפא הוא בעי לא־תנראה בפלישתאי: (ו) וישסעהו כשסע הגרי, תת׳ והדמיה כמד, דמהדמין גדיא: (ו) וידבר לאשה, על האשד, דבר לקרוביה, הרג׳ ושאיל באיתתא <׳). ותישר בעיני שמשון, שאהב אותה כל כך, שמה שלא הגיד לאביו ולאמו הגיד לד,5 (ה) והנה עדת דבורים, תרג׳ והא קינא דדבריתא: (ט) וירדה," אל כפיו, פת׳ וינערהו אל כפיו שלשון רדייה משמש שתי לשונות משמש לשון דביקה במא דתימא וירד אל הברוכים ועל התימורות את הזהב (מלכים א׳ ו׳ ל״ב) שפת׳ וידבק, ומשמש לשון הפרשה כמא דתימא מדוע אמרו עמי ודנו(ירמיה ב׳ ל״א) שפת׳ נפרדנו ממך, ונם בלשון המשנה כשם שהמדביק פת בתנו־ נופל בו לומר הרודה פת בתנור, כך יאמר כשהוא אפוי ומפרידו מן התנור, והוא מן התיבות המשמשות עיקר. ועיקור, וכן תירגם יונתן וירדהו ונסהיה בידיה, לשון ונסהתם (רבדים ב״ה ס״נ), ותימה האיך נזיר יוכל לאכול אובל שננע בנבילה: (ייא) שלשים מרעים תרג׳ הבדין: (י׳יד) מהאוכל, ננקד בקמין לפי שהוא לשון עושה. ולא יכלו להניד הה־דה שלשת ימים, יום רביעי יום המישי יום ששי, שלקח שמשון את אשתו ביום רביעי י) כמשפט בנות ישראל הנשואות לבעליהן ביום רביעי ה) ויום ראשון של משתה חד להם החידה ולא יבלו להגידה יום רביע־ יום חמישי ויום שישי: (ט׳יו) ויהי ביום השביעי ויאמרו לאשת שמשון פתי את אישך ויגד לנו את ההידה, לא תאמר שביעי ליום המשתה אלא שביעי ליצירת בראשית שהוא יום שבת ורביעי לימי המשתה שכל שלשת ימים שלא יבלו להניד החידה לא אמרו לה דבר, וכשראו ביום רביעי ׳שהוא יום ישבת שלא יבלו להוד אותה אמרו לה פתי את אישך. הלירשנו, תת׳ הלמיסכנותנא, לשון רש ולא לשון ירושה, תדע א) כנראה הלשון מגומגם ואולי יש להשלים מלת ״האות"? ב) -cmouver lui, ilin zu be wegen בל״אי ן;) בכ״י : לאיהחא. ך) עיין פירש״י, ךן) עיין כתיבות פיק א, משגה א/