Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 25

20 (ז) ויאמי ל* הנך הרה וילדת בן בי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן ועד יום מותו, שאפילו ביום מותו יועיל לו נזירותו להנקם בפלשתים, שאלמלא שהחל שער ראשו לצמה באשר גולה לא היה בה בידו שילפות בשני עמודי התוך ויפול הבית על הסרנים. ביון ששמע מנוה שלא שאלתהו אי מזה הוא ואת שמו לא הניד לה אמר מי יובל להזר אחריו אהד המראה, לכל מי שאני שואל ראית איש נביא שמראהו במ-אה מלאך האלהים נורא מאד הוא משיבני הגד לי מה שמו ומאיזה מקום הוא ואודיעך את האיש אבל מן המראה אינו יבול לבוא אחריו שהרבה נביאים עומדין להם בזה הפרק, ומעתה הואיל ולא שאלת עליו מה שמו ולא נודע מקומו איו, אין איש שיודיעני אהריו מי הוא כי אם הקב״ה ששלהו, מיד (ה) ויעתר מנוה אל הי ויאמר בי ה׳ איש האלהים אשר שלחת יבא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה ל:ער היולד: (י״ב) עתה יבא דבריך מה יהיה משפט הנער, מה •היה משפטו בעוד שהוא במעי אמו, בלוי מאיזה דבר תשמר האשה שלא תאבל ולא תשתה ממנו. מעשהו, מה יהיה מעשהו לבשינדל, ולפי שאמר לאשר. בתחילה שהוא יהל להושיע את ישראל מיד פלשתים, לפיבך הוא חוזר ושואל עליו מה יהיה מעשיו, ואל תשיבני אם בן שהיה שואל על הנער מה יהיה מעשיו לבשיגדל היה לו למלאך להיטיבו על בך, ואי אתה מוצא שהשיבו כי אס על דבר הנזירות, רבתי מבל אשר •צא מנפן היין לא תאכל ויין ויטבר אל תשת ובל טומאה לא תאבל, ועל דבר שהוא יהל להושיע את ישראל לא שנה עליו, דע לך •טבבל כ״ד ספרים שהכתוב שונה עליו ובופלו תמצא שמקצר הכתוב את דבריו או בפעם הראשון או בפעם שנית, אם קיצר בפעם ראשון הוא חוזר ומלמדך בפעם שינית מה שחיסר בראשונה במו באן שקיצר לו בתהילה את דבריו ולא אמר מן הבטן עד יום מותו, וכשהאשה מספרת למנוה בעלה מה שאמר לה המלאך היא אומיה לו כך אמר לי בי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו, ופעמים שהוא בא להאריך בראשונה במו באן שהוא אומר מה יהיה משפט הנער ומעשהו, ומקצר לו באח־ונה שלא בתב בתשובתו מה יהיה מעשיו, אבל מעצמך אתה למד יטלא הפיל דבר להיטיבם מבל אשר שאלו, ובן במשה הוא אומד ותקרבון אלי בולבם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים אי כיב) ולא מצעו שיאמרו לו בך, אלא למוד מעצמך יטבך אמרו לו, אבל לפי שעתיד מיטה לקנתרן על רבד זה ולומיו באחרונה קיצר לו בתחילה וכן במקומות הרבה: (ט־ו) נעצרה נא אותך ונוי, והמלאך משיבו (ט־ז) אם תעצרני לא אובל בלחמך, אבל נדי עזים שאמרת לעשות לפני אם רצונך לעשותו עולה תעלינה, כלוי דבר זה אתה יכול לעשות כן, וכן עיטר. רבתי (י״ט) ויקה מנוח את נדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור, נדי עזים לא נאמר אלא את נדי העזים, בלומר אותו גדי העזים שביקש לעשותו למלאך העלהו עולה לשם: (י״ז) מי שמך כי יבא דבריך ובבדנוך, לכך אני שואל מה יטמך יטאם יבא היום או מחר אדם מאתך שנכיר את שמך ובבדנוך: (י־ח) למה זה תשאל לשמי, לשמי נקוד באתנהתא והטעם מפרידו ומעמידו לעצמו ומלמדך שאין לשמי דבוק לוהוא פלא• והם שני דברים ומי שאמר זה לא אמר זה, המלאך אמר לו למה זה תשאל לשמי, אין אתה צריך שאודיענו לך והנביא שבתב את הספר אמר והוא פלאי, בלומר