Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft · 1906-01-01 · IV. 1906 - 5667 (1906) · page 22

17 נגד שבע ע״ז האמורות למעלה, שהיו עובדים ואינם נושעים בהם יי): (י״ב) ומעון שם אומה: (ט*ו) אך הצילנו נא היום מיד האומות, ואהר בך עשה לנו אתה ככל הטוב בעיניך. י׳א. (ה) לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד, ולא ביררו התנאי אם לנצה, שאם יהיה הוא. מנצה את בני עמון שיהיה לראש ואם הם מנצחים אותו לא יהיה להם לראש אלא בין לנצח ובין להינצח ולבד שתלך עמנו ונלחמת בבני עמון תהיה לנו לראש, והוא לא קיבל עליו אלא אם כן מנצה הוא בבני עמון הה־ד: (ט) ויאמר יפתה אל זקני [נרעד] אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה׳ אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש, ואם לא יתן אותם לפני לא אהיה לכם לראש שאין רצוני להתגאות על הציבור בחינם. אם משיבים אתם אותי, הוא ברח תחלה מפני אהיו וישב לו בארין טוב וזקני גלעד הלכו להשיבו מארץ טוב שישב שם בבורחו מפני אחיו: (י״א) וידבר יפתה את כל דבריו, תנאי שהתנה עם זקני גלעד לפני הי במצפה למקום שנאספו כולם שהשכינה שורה על רוב צבור:): (י־נ) השיבה אתהן בשלום, השיבה אתהן בלא מלחמה ויהיה שלום בינותינו: (י״ח) ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב, על כורחו לפי שלא נתנום לעבור, וכאשר כילו לסבוב את ארץ אדום ואת ארץ מואב כלה לו משך ארץ ישראל בדרום וכל הימים שסבב לו את ארץ אדום ואת ארץ מואב היו מהלכין מן המערב למזרח וכשכילו לסבוב את ארץ אדום ואת ארץ מואב שאורך ארץ ישראל כלה כנגדו כלפי מזרה, אם ירחיקו עוד ללכת, נמצא שהיו מרהיקין עצמן מארץ ישראל, מה עשו הפכו פניהם כלפי מערב ואחוריהם למזרח ובאו להם לגבול ארנון ליכנם משם לארץ ישראל הה״ד ויבא ממזרה שמש לארץ מואב ויחנו בעבר ארנון ממזרה נחל ארנון, ומעבר לנהל ארנון כלפי מערב כלה גבול מואב, שלא תאמר אף כשחנו ישראל בעבר ארנון נכנסו להם לארץ מואב מן המזרח, ומה לי אם נכנסו לה מן הדרום אם נכנסו לה מן המורה, בכל צד שהם נכנסים בוי הם עוברין על פי הדבור, לכך נאמר ולא באו בגבול מואב כי ארנון נבול מואב, סוף גבול מואב על שפת נחל ארנון למערב ארנון וישראל חנו מעבר ארנון'למזרחו, נמצא נחל ארנון מפריד בין ישראל לארץ מואב כשרונו שם: (כ״א) ויתן ה׳ אלהי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל ויכום וירש ישראל וגד: (כיב) וירשו את כל נבול האמורי מארנון עד היבוק ונד, ועד שלא ירש ישראל את ארץ סיחון נלחם סיהון כבר במלך מואב הראשון ויקה את כל ארצו מידו ועד ארנון וחזרו ישראל ונלחמו בסיחון וירשו את ארצו, וגם כל הארץ שנטל סיחון ממואב, וזה שאמרו רבותינו ג) עמון ומואב טהרו בסיהון: (כ״ג) הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ועתה יתרשנו בתמיה, כלו׳ איך דמית ליטול מישראל מה שנתן להם הקב־ה, ואתה תירשנו לשון ירושה, תירשנו לישראל (?) י): א) עיין לשון רש" י בקצרה, ב) עיי; גם פירש״י ואיל1' מקורו הוא ביבמית ריש דף ס״ד ע״א כאשר העירוני ע״ז הה' במברגר וגריגהוט. ך) עיין גיטין דף ל״ה ע״א. ך) הלשון הזה אינו מחוור לי כל בך.